מאגר סיפורי מורשת

הסיפור הזה יתאר את לימודיי – ילד חילוני שאוהב ללמוד – בפנימייה דתית.

איך הגעתי לפנימייה?

הייתי ילד שאהב ללמוד ובתי הספר בקריית ים לא נתנו מענה לצורך הזה (בעיניו של ילד בכיתה ה'). היועצת המליצה שאלך למבחנים למחוננים, אותם עברתי בהצלחה. וכך הגעתי לפנימייה שנראתה כבית מלון עם מעבדות ובריכה ושטיחים בחדרים (לא שמתי לב בהתחלה שמדובר בישיבה תיכונית).

בעיני ילד שאהב ללמוד הפנימיה נתנה מענה מושלם – שעות לימוד ארוכות, שהתחילו בשלוש שעות גמרא והמשיכו עד לשעה 6 בערב, עם הפסקה לארוחת צהריים חמה.

שאר הילדים היו ילדים "רגילים": אם המורה לחשבון איחר 5 דקות הם רצו מיד לצאת לשחק כדורגל. בגלל שאהבתי ללמוד – המצב הפריע לי והרבה פעמים נשארתי בכיתה. כשהמורה הגיע – הוא ביקש לקרוא לשאר התלמידים וכך נהרסה להם ההפסקה הלא מתוכננת.

זה הכעיס את רוב התלמידים ובשלב מסויים הם הגיעו למצב שלא דיברו איתי "ועשו עליי" חרם כיתתי כמעט מושלם.

לאחר זמן (כשבועיים) המורה המחנך התערב והחרם הפסיק.

מה למדתי מזה?

להיות עקשן ולרצות את מה שרציתי – זה פחות חשוב מלהיות מקובל על החברה. אני חושב שהייתי צריך לברוח יחד עם כולם – גם אם זה לא על דעתי. להיות עם חברים יותר חשוב מלעשות ולהתעקש רק על מה שחשוב לי.

הזוית האישית

סבא משתף בחוויותיו כתלמיד ובמסקנותיו.