מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים במרוקו

פורטונה עם נינתה הדס
ה"מלאח" באחת מערי מרוקו
ההפיכה במרוקו בשנת- 1948 והעליה לארץ

נולדתי במרוקו בשנת 1932 בעיר אל- ג'דידה, שהיום נקראת מאזגאן.
 
מאזגאן היא עיר חוף, שמוקפת משלושת צדדיה בים. עיר נופש ששאבה אליה תיירים רבים, בימי הקיץ החמים.
היהודים התרכזו במלאח והמשפחות האמידות יכלו להרשות לעצמם לגור גם מחוץ למלאח ועדיין לחיות חיי קהילה תוססים ובטוחים.
בתקופה שלפני הקמת מדינת ישראל, חיו היהודים במרוקו בשכנות טובה עם המוסלמים והנוצרים.
בחגי ישראל היינו שולחים אוכל לשכנים הערבים, בכל חג את האוכל המאפיין את אותו חג.
למשל, בפסח הם אהבו את המצות שלנו. היינו מכינים משלוח של מצות, בשר ותבשילים המיוחדים לפסח ושולחים לשכנים הקרובים.
במימונה (מוצאי פסח) הם היו מחכים מחוץ לבית שלנו עד שיגמר חג הפסח ומביאים לנו חיטה, שמרים, דגים ועלי נענע, שקישטו את שולחן המימונה. בבוקר של המימונה היה מנהג ללכת לים, זכר לקריאת ים- סוף.
הערבים, שהכירו היטב את מנהגי היהודים, היו מחכים לנו בים ומוכרים לנו עלי נענע, תוך כדי איחולים חגיגיים:
"שיהיה לכם ירוק וברכה".
בפורים ידעו שצריך לשמוח ומכרו לנו תופים, דרבוקות וצפצפות. במהלך השנה כולה, אהבו השכנים הערבים לאכול את החמין של שבת. לא פעם דפקה שכנה ערביה ואמרה: "הבת שלי בהריון והיא רוצה חמין, נשאר לכם קצת חמין משבת?".
היו לנו משרתות ערביות שעבדו אצלנו בבית ובנוסף גם בחורה שהייתה מטפלת בילדים, משחקת אתם וישנה אתם, ממש כמו בת בית. המשרתות אהבו לעבוד בבתי היהודים ושירתו אותם בנאמנות. במדינה כולה היה ברור שאת העבודות השחורות עשו הערבים ואילו במשרות ממשלתיות ובחצר המלך עבדו רק היהודים או הצרפתים.
המלך הקיף את עצמו ביהודים, חלקם היו יועצים, רופאים וכד'.
המלך מוחמד החמישי היה טוב ליהודים, אך כשעלה נאצר לשלטון, התחילה מהפכה בעיר. הגיעו מהגרים ממצרים ומהאזור כולו וביקשו להחליף את המלך. החלפת המלך פגעה מאוד באווירה הרגועה ששררה אז והיהודים סבלו מכך. בשנת 1948, הערבים במרוקו התקוממו נגד הצרפתים ששלטו במדינתם וביקשו לגרש אותם מארצם. בתקופה זו היו מהומות רבות: שרפו חוות של נוצרים, שכונה שלמה של צרפתים נרגמה באבנים וכמובן שגם היהודים נפגעו. פחדנו לצאת לרחוב. אבי אסר עלינו לצאת ברגל לרחוב, הוא היה לוקח אותנו לבית- הספר.
יהודים רבים שלא היה להם מה להפסיד, ברחו לארץ – ישראל.
המשפחות האמידות נשארו במרוקו והאמת שגם סבלנו פחות, כי הערבים שעבדו אצלנו שמרו עלינו מפני הרחוב המשתולל. היינו שומעים אותם אומרים: "בבית הזה אל תגעו, זה הבית של משפחת לרדו". אני זוכרת בעיקר את הנשים הערביות הולכות ברחוב, צועקות וזורקות זבל על בתי היהודים. זה לא היה ממש כמו הפרעות באירופה, זה היה יותר אי- סדר ועוינות מצד השכנים.
בשנת 1967, כשבישראל הייתה מלחמת ששת הימים, המצב הפך להיות קשה מאוד ולא הצלחנו לשמור על שגרה. סגרנו את הבית וברחנו לצרפת. רשמנו את הילדים לבתי – הספר בצרפת וגרנו שם שנה.
בשנת 1968 חזרתי למרוקו רק עם שלושת ילדי הקטנים. את ארבעת הילדים הגדולים שלי השארתי בפנימיות בצרפת. גרנו בקזבלנקה ובעלי, שהשאיר את העסק והבית במאזגאן היה נוסע כל יום לעבוד שם. עלי פחד מאוד מהעובדים שלו ולכן פינק אותם בכסף ובמתנות ובחג שלהם היה קונה להם כבש. אנשי הסוכנות, שפעלו במרוקו אז, העלו את הילדים הגדולים שלי לארץ ישראל בשנת 1969. גם אנחנו נרשמנו בסוכנות לעליה . קנינו הרבה רהיטים ושלחנו הכל באנייה לארץ – ישראל. 
 
העלייה לישראל – 1969
היינו אמורים לטוס ביום ראשון לישראל דרך צרפת. בשבת, באמצע התפילה בבית – הכנסת, ניגש אחד המתפללים לבעלי ואמר לו שהדרכונים שלנו הלכו לאיבוד. הוא אמר לנו שאם בכל זאת אנחנו רוצים לטוס, אנחנו צריכים לשלם סכום עתק. כמובן שלא היה לנו את הסכום, כי קנינו המון דברים ותכשיטים לפני העליה לארץ.
בסופו של דבר עם קצת קשרים של בני משפחה, הצלחנו לעלות על המטוס ברגע האחרון, כמו גנבים שבורחים, בלי דרכונים, אבל עם אישור על הנייר. נסענו דרך מרסי שבצרפת, שם החלפנו מטוס והגענו לישראל.
האנשים שסביבנו הלכו חלקם לקנדה וחלקם לצרפת. אנחנו בחרנו לעלות לארץ – ישראל. פה, הרגשנו בטוחים וקיבלו אותנו יפה. 
 תשע"ו

מילון

ה"מלאח"
שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו. (שם המקביל למושג "גטו" בקרב עדות אשכנז). ה"מלאח" היה תחום בחומות כדי להפרידו מהרובעים המוסלמים ולצורך הגנה מפני פרעות אנטי- יהודיות שהיו תדירות, בעיקר בתקופות של אי- יציבות. בערים שבהן התקיים ה"מלאח", נאסר על היהודים לגור מחוצה לו, ולרוב אף נאסר עליהם לצאת ממנו בלילות. רק לעתים רחוקות, קיבלו היהודים אישור להרחיב את שטח ה"מלאח" ועקב כך "מלאחים" רבים היו צפופים ומחלות ועוני שררו באזורים מסוימים.

ציטוטים

”כל מה שהקב"ה עושה- הכל לטובה. לשמוח, כי הכל מאיתו יתברך.“

הקשר הרב דורי