מאגר סיפורי מורשת

הנכדה טליה אוחנה מתעדת את סיפור חייה של הסבתא רבתא שלה, אישה עליזה, כפי ששמעה מסבתא במפגשים של תכנית הקשר הרב דורי.

סבתא אישה עליזה בן סימון נולדה במרוקו להוריה מרים ומכלוף בן שושן, היא נולדה בשנת 1923.

ילדות במרוקו

באותה תקופה במרוקו, הערבים שנאו את היהודים. סבתא מספרת, שהערבים היו מסמנים על הדלתות של בתי היהודים "פה נמצאת ילדה". הם היו אורבים לבנות הצעירות ממתינים לשעת כושר, וכשאף אחד לא הבחין בהם, הם היו חוטפים אותן ומחתנים אותן עם ערבים.

סבתי עליזה הייתה בת יחידה להוריה. וכאשר סבתי הייתה בגיל 14 בערך רצו לחטוף גם אותה מביתה. יום אחד הופיע ערבי אחד, נקש בדלת ביתם, וכשאמה, מרים, פתחה את הדלת, הוא פנה אליה ושאל אותה "היכן הנערה"? אמה ענתה לו ואמרה שבתה נפטרה לפי שלושה חודשים, והיא פרצה בבכי. בנס הערבי האמין לאמה ועזב את ביתם.

"הייתה לי ילדות קשה" מספרת סבתי, עליזה, "מכיוון שהייתי בת יחידה להוריי כולם היו מפחדים עלי, שומרים עלי ומחביאים אותי. אני מודה לאלוקים שאני חיה עד עכשיו בן פורת יוסף"

סבתי ממשיכה לספר: "כשהייתי בת 15 לאחר שרצו לחטוף אותי מביתי, הגיע למרוקו יהודי אלמן עם שני ילדים שעלה מצרפת. הוא היה אז כבר בגיל 26. אבי אמר לי, שאתחתן אתו, מכיוון שהאפשרות שעמדה אז הייתה, או להתחתן אתו או, חלילה, להיחטף על ידי הערבים"?  הייתה אז ממש שמחה גדולה למצוא בחור יהודי.

הגירוש ממרוקו

לאחר תקופה קצרה מנישואי סבתי היא ילדה את תינוקה  הבכור וכשהתינוק היה בגיל שנה וחצי, הערבים גירשו אותם ממרוקו בלי בגדים, נעליים ממש בלי כלום. האפשרות לעלות לישראל הייתה לא פשוטה.

העלייה לארץ ישראל

בשנת 1945 בתקופה בה גורשנו ממרוקו, ארץ ישראל נשלטה תחת השלטון המנדטורי-הבריטי, הבריטים הגבילו את מכסת היהודים שיכולים לעלות ואת גילם של העולים. הם נתנו אשרות כניסה רק לעולים בני 18- 20 כלומר בגיל צבא, חזקים ומסוגלים לשרת בצבא. אולם בעלה היה כבר מבוגר יותר, לא נותרה בידם ברירה אלא לזייף את התעודות ותאריכי הלידה.  וכך הם הצליחה סבתי ומשפחתה להיכנס לארץ ישראל.

בשנת 1948 עם הקמת המדינה, הבריטים עזבו את הארץ, וחלק גדול מהערבים ברחו לארצות ערב. ממשלת ישראל לא תפקדה כל כך באותו הזמן. ולכן כל מי שרצה חטף כמה דירות של ערבים שברחו ונכסו לגור בהם בחינם. אני לא הייתי אז מודעת לכך, ולכן תקופה קצרה גרנו באהל עם ילדי הבכור.

כיום אני בת 91 יש לי נכדים נינים וצאצאים אני מודה לאלוקים שאני חיה.

הזוית האישית

טליה: למדתי ממך סבתי היקרה! שתמיד אפשר לשרוד גם אם הכל נראה אבוד ושלא משנה כמה החיים קשים,