מאגר סיפורי מורשת

החיים בכפר במרוקו

תהילה מביאה את סיפורו של סבא מאיר.

סבי נולד במרוקו והתגורר בכפר נידח. החיים בכפר היו קשים מאוד. משפחתו של סבי הייתה ענייה מאוד. סבא גר עם הוריו, אחיו ואחיותיו בבית קטן ללא חשמל, מים וכמובן ללא גז לבישול. עם רדת החשיכה היו מדליקים נרות, מים היו שואבים מהבאר וכשרצו לבשל, היו מדליקים אש עם עצים שהיו חוטבים בעצמם מהיער או שקנו מהערבים. את הלחם אפתה אמו של סבי בעצמה. אביו של סבי קנה את החיטה וטחן אותה בריחיים ואמו ניפתה את הקמח ואפתה את הלחם. סבא אומר שריח הלחם ההוא מלווה אותו עד היום.

סבי מספר שלמרות כל הקשיים, לאורך כל תקופת הגלות, משפחתו הלכה בדרך ה'. הם הקפידו ללמוד תורה, לשמור את השבת, לחגוג את החגים היהודיים בפרהסיא וללא חשש מהגויים השכנים. הילדים למדו תורה ב"חדר" עם החזן של הכפר. כאשר רצו לנוע מכפר לכפר היו רוכבים על חמורים ופרדות, ופעמים רבות היו הולכים ברגל ונותנים לחמור מנוחה, וכך הגיעו למחוז חפצם.

בליל שבת אחד, כאשר סבי היה בן 13, באו מספר צעירים יהודים שליחים והבריחו את כל יהודי הכפר. התחנה הראשונה הייתה קזבלנקה, עיר הבירה של מרוקו, ומשם הפליגו באוניה לצרפת. בצרפת הם שהו חודש ימים ואז טסו במטוס "אל-על" לארץ ישראל. המטוס נחת בשדה התעופה בלוד ומשם הסיעו אותם לקריית שמונה.

היום, סבי עדיין מתגורר בקרית שמונה יחד עם משפחתו הרחבה. אנחנו הנכדים מתארחים פעמים רבות אצל סבא ושומעים ממנו סיפורים רבים על ילדותו.

הזוית האישית

תהילה: המפגשים עם סבא היו לי חוויתיים. סבא אמר לי שהוא נהנה להגיע לבית הספר ולספר לי על ילדותו.