מאגר סיפורי מורשת

שמי שולה אטדגי. אני בת 65.  נולדתי בישראל בעיר כפר סבא.

בילדותי גרתי בצריף, ולא היו לנו משחקים שאפשר לקנות בחנות ולשחק בהם. שיחקנו בחמש אבנים, גולות , עמודו, קלאס ועוד.

גדלתי במשפחה של שישה ילדים. לאחים שלי קוראים: נדיה, כרמלה , אני שולה , שושנה , חזי ושלמה.

כשהייתי בת חמש בערך, עזבנו את כפר סבא והצריף, ועברנו לחיפה. בחיפה גרנו בבית פרטי אבל ממש קטן. ליד הבית היה גן שעשועים קטן, היו בו רק מגלשה ונדנדה. הלכתי לגן ששמו גן עפרוני שהוא גן טרום חובה. אחריי הגן הזה עברתי לגן חובה (שנה לפני הבית ספר) . לאחר שסיימתי את גן חובה היה לי חופש של חודשיים (החופש הגדול) . כמעט כל יום בחופש, נפגשתי עם חברותי נעמי, ירדן וענת .

אחריי שנגמר החופש הגדול התחלתי ללמוד בכיתה א'. עברתי את כיתה אלף ממש בקלות, והייתי תלמידה מצטיינת. כשהגעתי לכיתה ה', דלגתי על כתה ה', כי  הקפיצו אותי ישר לכיתה ו' .

כשסיימתי את כיתה ו' עליתי לחטיבה. שנאתי את בית הספר הזה. בחיפה היו שני בתי ספר, אני הלכתי לאחד, וכל החברות שלי היו בבית ספר השני .

אחרי ארבע שנים הגעתי לכיתה י', בכיתה הזו הכרתי כבר כמה חברים (הרוב בנים) . אחריי שסיימתי תיכון, לא הלכתי לצבא, מכיוון שבתקופה זו לא היה נהוג שבנות ילכו לצבא.

כשהייתי בת עשרים ואחת, ש הלכתי יום אחד לסופר שליש ביתי, לקנות כמה דברים. עצרתי ליד הטלפון הציבורי, וראיתי שם מישהו מדבר בטלפון. חיכיתי אחריו בתור. לאחר  עשרים דקות, שאלתי : "מתי אתה מסיים ?"  ואז הוא אמר לי: "סליחה אני ממש מצטער", וניתק את השיחה. אחריי שדיברתי בטלפון הלכתי לסופר. בסופר קניתי ירקות, פירות, לחם וגבינות כמו שאמא ביקשה. בדרך חזרה עם הקניות, נפלו לי כל הירקות, והפירות והתפזרו ברחוב. פתאום ראיתי את אותו בן אדם, שדיבר בטלפון הציבורי (ששמו מוטי) מתקרב לעברי. הוא עזר לי עם השקיות וליווה אותי הביתה, וככה הכרנו.

היינו חברים ואחרי שלוש  שנים התחתנו. החתונה הייתה בחיפה באולם אירועים. היא הייתה חתונה מרגשת ויפה, והיו שם כ- 250 אורחים, שבאו לכבד אותנו.

שנה אחרי שהתחתנו, נולדה לנו בת ששמה ענבל. אחרי חמש שנים התגרשנו, וענבל נשארה איתי. גידלתי אותה לבד עד גיל עשר. כשענבל הייתה בת עשר, הלכנו ביחד לקנות בגדים, בכניסה לחנות נפל לי התיק, ואז מישהו הרים לי אותו (שמו היה יוסי) הודיתי לו, והתפתחה שיחה בנינו, דיברנו הרבה, ובהמשך נהיינו חברים. אחרי שנה נולדה לנו עוד בת ששמה יעל. גידלנו את ענבל ויעל במשך עשר שנים. ענבל הייתה בת עשרים ( היא לא הלכה לצבא ) ויעל בת עשר.

בהמשך, נולדה לנו בת ששמה הילה . עבר עוד חודש והלכנו כל המשפחה לטייל בעיר, עצרנו שם בגן .שעשועים והיו שם כל מיני חומות, יעל טיפסה על אחת החומות ונפלה, הלכנו למיון והסתבר שיעל שברה את היד.

אחריי עוד שנתיים נולד לנו גם בן ששמו יונתן, כיום יש לי ארבעה ילדים ונכדים לתפארת.

הזווית האישית

יהב – היה ממש כיף להכיר יותר לעומק את סבתי , ונהניתי לכתוב את הסיפור שלה.