מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים בהודו

מפת הודו
שדה אורז
סבתא מספרת...

בחרתי לראיין את סבתא שלי מצד אמא ונעזרתי בסיפורים משפחתיים כי סבתא שלי לא זוכרת את כל הפרטים.

סבתא ספרה שבהודו הם גידלו אורז, היה להם שדה והם היו חורשים אותו עם פרה ומחרשת עץ, כשהשדה היה מוכן לזריעה היו שותלים בו צמחי אורז – לא צריך להשקות את הצמחים כי השדות שבהם שותלים את האורז מוצפים מים, אחרי שהצמחים גדולים מספיק מייבשים את השדה ונותנים לשמש לייבש את הצמחים לגמרי ואז קוטפים אותם, פה מתחילה העבודה הקשה. צריך להפריד בין האורז לגבעולים שלא אוכלים וזאת עבודה קשה כשמבצעים אותה בידיים, סבתא שלי סיפרה לי שכל המשפחה עזרה למיין וזה לוקח כמה ימים.

סבתא סיפרה גם שהם היו מביאים מים מהבאר. באר שאין גדר או חומה שימנעו ממך ליפול פנימה, יש דלי מחובר לחבל שאותו מורדים עד המים ומעלים אותו בחזרה, חוזרים על זה כמה פעמים עד שהכדים ומכלי המים מלאים. מניחים אותם על הראש או מחזיקים בידיים וחוזרים הביתה. העבודה הזאת קשה כי סוחבים כד שביר עם הרבה מים על הראש בדרך ארוכה וצריך לוודא שמים לא נופלים לך.

אני חושבת שדרך החיים של סבתא שלי מאוד מעניינת והייתי רוצה לנסות לסחוב מים מבאר עד הבית שלי, כי בלי להתייחס לחלק הקשה זה נשמע מאוד כייף. אבל זה נראה כיף, כי לא חושבים על הקושי שבסחיבת המים והובלתו בתוך כד שנמצא על הראש ובלי להיעזר בידיים, ונגיד שלא קשה לסחוב את זה ולא נתייחס לחלק הזה יש גם את העניין שאצלה זה היה דרך חיים כמו שאני -כתלמידה- הולכת לבית ספר כמעט כל יום. רוב התלמידים אם לא כולם, יגידו שבית ספר זה משעמם ואין טעם בזה. אבל אחרי שסבתא שלי הובילה מים כמעט כל החיים שלה גם בשבילה זה מתחיל לשעמם, אולי היא לא חושבת שזה עניין חסר משמעות כי היא ומשפחתה חייבים לשתות, ולהשתמש במים לעוד כמה דברים בבית, אבל זה בהחלט לא מעניין אותה כמו שבטח יעניין את רוב האנשים שלא עשו זאת אפילו פעם אחת בחייהם – בגלל שהם שותים מים מבקבוק ויש להם מים זורמים בבית.

הזוית האישית

נהניתי מאוד בתיבת הסיפור זה היה מעניין ומרגש….

מילון

לא קיים
לא קיים

ציטוטים

”את המים שאבנו מהבאר, והובלנו אותם בכד שביר מלא על הראש בדרך ארוכה, היינו צריכים לוודא שמים לא נשפכים לך בדרך.“

הקשר הרב דורי