מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים בבתי הילדים בקיבוץ דוד

אני ויאיר
יאיר עם המטפלת בבית הילדים
בתי הילדים בילדותו של יאיר

יאיר היה ילד שגר בבית ילדים בקיבוץ דוד.

הוא מספר שהיה לו נוח מאוד לגור בבתי הילדים. הוא היה מגיע אל בית הילדים אחרי שהוא  היה אצל הוריו בשעות אחר הצהריים, נשאר בבית הילדים, ישן שם עד הבוקר, ובבוקר הולך לבית הספר.

אחרי בית הספר הוא היה חוזר לבית הילדים, נשאר שם למנוחת צהריים, ואחר הצהריים היה הולך שוב להורים וכו'. בכל חדר בבית הילדים היו ארבעה ילדים באותו גיל  שמכירים אחד את השני.

"אני לא רציתי לגור עם בנות, רק עם בנים" הוא מספר. אבל למרות זאת הכריחו אותו לגור בחדר אחד עם שתי בנות ושני בנים. זה הדבר היחיד שהיה לו לא טוב בבית הילדים.

רוב הילדים בבית הילדים שלו היו ילידי הארץ. אבל בשלב מסוים, התחילו לקלוט עולים. חלק מהעולים לא עלו עם משפחותיהם אז עולים אלו "התערבבו" בחייהם ונכנסו למסגרת החיים כמו בני הקיבוץ. גם העולים שעלו עם משפחותיהם היו אותו הדבר, אבל העולים שעלו בלי משפחותיהם חיפשו משפחות שמסכימות לאמץ אותם. בדרך כלל אהבו את העולים החדשים בדיוק כמו את בני המקום, אמנם לקח קצת זמן עד שהם למדו את השפה אבל למרות זאת בדרך כלל אהבו אותם באותה מידה. תלוי אם הילד נחמד או לא.

"לא היו לי הרבה חברים". מספר יאיר. היו לו כמה חברים אבל רק אחד מהם היה הולך איתו גם להורים שלו (של יאיר). הוא היה הולך איתו מכיוון שהוריו של החבר היו באותו הזמן בירושלים, בזמן מלחמת השחרור. וכאשר המשיכו ללכת כל יום ביחד להוריו של יאיר, הם נהיו חברים ממש טובים.

לכל חבר מחבריו של יאיר היה אופי אחר, תחביבים אחרים, דברים אחרים שאוהבים לעשות בשעות הפנאי. לא את כל חבריו הוא אהב, אבל הייתה לו אפשרות לבחור, אם החבר לא היה מתאים לו, הוא היה יכול לבלות איתו פחות. אבל היו מצבים שהוא היה חייב להיות איתם, כמו בבית הספר, או בחדר בבית הילדים.

היו בוחרים את המטפלות בבית הילדים, אם המטפלת לא הייתה מתאימה – היא לא הייתה מקבלת את העבודה הזו. אם המטפלת הייתה מתאימה – היא כן הייתה מקבלת אותה. אמא של יאיר הייתה מטפלת ולכן הקשר שלו איתה היה טוב. חוץ מזה, היו מטפלות שהיו נחמדות אליו, והיו כאלה שלא.

כשהוא היה מחוץ לבתי הילדים, המטפלות לא יכלו לדעת מה הוא היה עושה. אבל אם הוא היה עושה משהו לא בסדר, בסופו של דבר זה היה מגיע אליה. "אני הייתי ילד די שובב" אומר יאיר. "אז היא הייתה מזהירה אותי בעונשים אם לא אפסיק את ההתפרעויות האלה".

המטפלות לא יכלו ממש להשגיח על הילדים, מכיוון שהם היו זריזים ורצו ממקום למקום. והמטפלות לא יכלו לעקוב אחריהם. "אני זוכר", אומר יאיר. "שבזמן המנוחה, המטפלות לא הרשו לנו ללכת לשירותים. הם אמרו שמנוחה זו מנוחה". ויאיר לא היה מוכן להתאפק עד סוף המנוחה, אז הוא היה הולך גם אם לא הרשו לו. והוא חשב שמה שהוא עושה צודק.

יאיר אהב את רעיון בתי הילדים. אבל אחרי שהוא התחתן והביא ילדים לעולם, אשתו לא רצתה שילדיהם ישנו בבתי הילדים. היא מאוד מאוד רצתה שהם יהיו עם ההורים. אבל ליאיר בזמן שהוא היה ילד, לא הייתה אפשרות אחרת מלבד בתי הילדים. אז הוא התרגל לזה וזה הפך להיות הדרך הטבעית שלו לגור בבתי הילדים, הוא אהב אותם והיה לו נוח בהם.

"אני לא יודע עכשיו להגיד מה היה יותר טוב בבתי הילדים. כי לא היה לי זמן שהייתי רק עם ההורים." אומר יאיר. "אבל כן היה לי זמן שכל הזמן הייתי בבתי הילדים. ולכן אני לא יכול להשוות בין בתי הילדים לבין לגור עם ההורים".

הייתה תקופה שאחותו של יאיר הייתה גרה עם הוריהם מכיוון שבבית הילדים שלה הייתה בנייה. והיא מאוד נהנתה מלגור בבית ההורים. יאיר סיפר לי שהיום יהיה יותר טוב לגור עם המשפחה, כי אז יהיה יותר קל לכוון ולהשפיע על הילדים. אבל בזמנו, היה לו כיף לגור בבתי הילדים. אבל למרות זאת הוא לא יכול לחשוב מה היה קורה אם הוא היה גר בבית ההורים כל הזמן.

הוא מספר שעכשיו מתחילים לצאת ספרים של אנשים שגדלו בחינוך המשותף. רוב האנשים האלו לא אהבו את בתי הילדים אבל יאיר אהב אותם. הוא גם סיפר שהיום הנתונים השתנו. כמו זה שהיום יש חדר לילדים בבתי ההורים, אז לא היה. והיום איכות החיים אצל ההורים בשבילו היא אחרת לגמרי, יש יותר חופש, פחות צפיפות מה שלא היה פעם. אז בתנאי המגורים של היום הוא חושב שיותר טוב שהילדים יגורו אם ההורים, כי יש גם יותר השגחה, ואפשר גם לקנות יותר.

הזוית האישית

נדב: אני מאוד נהניתי מתכנית "הקשר הרב דורי", מכיוון שהיא עניינה אותי מאוד. לדעתי, חשוב לזכור את העבר גם בהווה.

מילון

בית ילדים
מקום בו קבוצת ילדים מבלה את זמנה ביחד וישנה ביחד בבניין אחד משותף. מקום זה בא מאמונה בשוויון בין אנשים.

רמת דוד
רָמַת דָּוִד הוא קיבוץ בצפון-מערב עמק יזרעאל, הנמצא בתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל ומשתייך לתנועה הקיבוצית. קרוי על שם דייוויד לויד ג'ורג', שבעת כהונתו כראש ממשלת בריטניה ניתנה הצהרת בלפור. רמת דוד נוסדה על ידי קבוצת "שרונה", שהתיישבה ב-1926 ליד עין בֵּידָה (כיום עין סיפן) שמדרום לנהלל וממערב למקום הקיבוץ כיום. עם התיישבותה שינתה הקבוצה את שמה ל"עיינות", על שם המעיינות הסמוכים. בסוף אותה שנה התיישבה סמוך לעיינות גם קבוצת השרון.

ציטוטים

”היום הנתונים השתנו. יש יותר חופש ופחות צפיפות בבית ההורים, מה שלא היה פעם. “

הקשר הרב דורי