מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1950 להוריי פולה ואלתר שלוס,בבית חולים דג'ני ביפו.הורי עלו ארצה בשנת 1948 אחרי מלחמת העולם השנייה. חולים שבורים סבלו מחוסר משקל אחרי שואה נוראית .אמי איבדה את רוב משפחתה, אבי איבד את כול משפחתו כולל את אשתו ושתי ילדיו מנשואים קודמים. הוריי נפגשו בפולין התחתנו נולד להם בן הוא נפטר או נעלם ואנחנו לא יודעים אם הוא בסדר או לא עד עצם היום הזה.

נולדתי וגדלתי בישוב קטן ושמו בית דגון שנמצא בין רמלה לראשון לציון. הבית היה פצפון, חדר אחד בו גרה כל המשפחה אבא, אימא, ואני. בישוב היה בית ספר שמו היה "רמז" ,המרחק היה  גדול והלכנו  ברגל.בישוב שלנו היו מעט חנויות ,לא היו מקומות בילוי שיחקנו עם חברות,לא התנהגו אלינו יפה ההורים שלי ניצולי שואה וחלק מהתושבים אמרו להם: חבל שהיטלר לא הרג אותכם.

לא היה לנו חשמל. בישוב שלנו היה בית ספר קטן, ולא הייתה לנו תלבושת אחידה, המשחקים שאנחנו שיחקנו הם: קלאס, גולות, קפיצה בחבל, חמש אבנים, קרוב לקיר, דוקים, מחבואים, תופסת, מחניים,כדורגל, בובות,משחקיכדור,אבן נייר ומספרים ואיקס עיגול, למדנו עברית ,דקדוק, חשבון, תורה, התעמלות, טבע, מוזיקה. אני הכי אהבתי ללמוד מוזיקה. המורה שאני הכי אהבתי הוא יהודה, התנהגות טובה, נימוסים, אני אהבתי לבוא לבית הספר כי היה לי כייף, אני התייחסתי ברצינות ללימודים, הייתי שובבה. היה שוויון בין הבנים לבנות, בחלק מהמקצועות כן ובחלק לא, אני אהבתי לשבת במרפסת ולשמוע סיפורים.

המצב הכלכלי של המשפחה היה קשה. הייתי צריכה לעזור לאימי בעבודה. אימי ניקתה את המועצה בישוב,לא קבלתי דמי כיס.

בבית לא הייתה חלוקת תפקידים. אני שיחקתי בשעות הפנאי ובבית הספר בקלאס ובמחבואים.

אהבתי את השיר "קן לציפור ביין העצים". לא היו לי חלומות.

אהבתי לטפס על עצים,עבר הרבה  זמן ואני לא זוכרת הכל.

בזמני הפנוי עזרתי לאמי,אני לא אהבתי לקרוא ספרים, גידלתי שני כלבים בשם רקס וקשת.

בזמנו היו לי הרבה חברים, בילדות רציתי יותר צעצועים.

הייתי בנוער העובד והלומד. תמיד הסתפקתי במה שהיה לי.

הדברים ששימחו אותי מאוד הם הורי המקסימים הטובים שתמיד היו שם בשבילי.

בילדותי אכלתי אוכל טעים ומזין,לא נקשרתי לחפץ מסוים בילדותי.

האירוע ההיסטורי המשמעותי הוא מלחמת יום הכיפורים.

הגעתי לתכנית הקשר הרב דורי ללא ידע בססי ובמשך שנה זו צברתי ידע אחרי טעיות ותיקונים שוב ושוב בזכות הסבלנות והעזרה של פנינה המורה ונכדי ירין וניב.

 כל הכבוד ותודה רבה מקווה שבשנה 2013 יהיה יותר פשוט ומוצלח ושוב תודה לכם.