מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי נאום יאסינוב. נולדתי באוקראינה בעיר חרקוב בשנת 1937 ביום 17 במרץ.

כשנולדתי הייתי הבן הצעיר, והיה לי אח גדול ואחות אמצעית. כשהאח הגדול שלי סיים את בית הספר, פרצה מלחמת העולם השניה והוא גוייס למלחמה. במשך ארבע שנות המלחמה המשפחה לא ידעה עליו דבר. כשהמלחמה נגמרה הוא היה אמור לחזור, והוא לא חזר. איש לא הודיע לנו אבל הבנו שהוא נהרג במלחמה.

האחות הגדולה שלי ברחה יחד איתי, ועם ההורים שלי לאוזבקיסטן, וכשחרקוב השתחררה היא חזרה לאוקראינה ביחד איתי. היא התחתנה ונולדו לה שני ילדים. כשהגעתי לגיל בית הספר עדיין לא היו טלפונים ומשחקי מחשב באותה תקופה. התחביבים שלי היו חוג רכבות, שבו למדתי לנהוג ולתפעל רכבת, ולמדתי לנגן בכלי שדומה לגיטרה רק עם שלושה מיתרים. בילדותי שיחקתי עם חברים במשחקי כדור, ובמשחקי מלחמה, בכאילו, כי זה היה אחרי שנגמרה המלחמה. כשסיימתי לימודים ועליתי למכללה זה היה אחד מהאירועים הכי משמחים בגיל ההתבגרות.

לאחר סיום המכללה הלכתי לעבוד במקום בו הייתי צריך לבנות בניינים ושכונות עם אנשים נוספים. עבדתי שם בגלל שאז בברית המועצות היה חוק שאומר: שלאחר סיום הלימודים צריך לעבוד עוד שלוש שנים היכן שאומרים לך. אחרי שלוש שנים הלכתי לעבוד כמהנדס והתמדתי במקצוע במשך 40 שנה.

בצבא שירתי במקום בשם קמצ'טקה, בחיל האוויר. זה היה שבוע נסיעה ברכבת מהבית שלי, ושנתיים לא ראיתי את המשפחה.

את אשתי הכרתי דרך סבא שלי, ודרך סבא שלה. הם נפגשו במסעדה והחליטו להכיר בנינו, ואחרי חצי שנה התחתנו. זה קרה ב – 4.4.1970. אני הייתי  בן שלושים ושתיים ואשתי הייתה בת עשרים ואחת.

עליתי לארץ בשנת 1998.

כיום אני בפנסיה, עושה הרבה ספורט, עובד, ומתנדב בביטוח הלאומי, ונפגש עם הנכדים שלי והילדים שלי.

הזוית האישית

סבא נאום: היה לי מאוד נעים לבלות עם הנכד שלי, ונהניתי לספר לו את סיפור חיי ולענות על השאלות ששאל.

איתמר: היה לי כיף ללמוד על העבר של סבא שלי ולהקשיב לסיפורים.