מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

החטיפה

נולדתי בשנת 1952.

הסיפור שלי מתרחש בשנת 1954 בהיותי תינוקת בת שנתיים, כשהייתי בחנותו של אבי. סיפור זה סופר לי ע"י אימי. אימי מספרת שבחנות של אבי היא ניענעה אותי והשכיבה אותי לישון בעריסה שבחנות. לאחר שנרדמתי אמי פנתה לשמרטפית ערבייה בבקשה שתשמור עלי ופנתה ללקוחות שחיכו בתור.

בין הקונים נכנסה ערביה לא מזוהה ופסעה בצעדים שקטים לעברי, היא דברה מספר מילים עם השמרטפית והשמרטפית יצאה מן החנות. הערבייה הלא מוכרת נשארה איתי לבד בפינת החנות. הערביה הסתכלה לכל עבר ולאחר שהייתה בטוחה שאף אחד לא מסתכל עליה הרימה אותי – התינוקת ושמה אותי על כתפה ויצאה בצעדים מהירים מן החנות.

לאחר שאמי גמרה לחשב את החשבון של אחרון הלקוחות, היא העיפה מבט לעריסה שנמנתי בה את שנתי לפני דקות ספורות. אמי שמה לב שמשהו אינו כשורה ונבהלה לנוכח העובדה שהשמרטפית לא נמצאת !!

המון שאלות צצו בראשה והיא החליטה לבדוק בעצמה. היא צעדה בצעדים שקטים ומפוחדים לעבר העריסה. אמי הסתכלה שוב ולא האמינה למראה עיניה – העריסה היתה ריקה. היא החלה לצעוק בצעקות: "איפה התינוקת שלי, איפה היא, מי לקח לי אותה?" ויצאה מהמכולת בצעקות היסטריות.

אמי שוטטה בסמטאות קזבלנקה כחצי שעה עד שראתה ערבייה הולכת בצעדים תוססים ומהירים ועל כתפה תינוקת. אמי זיהתה אותי מרחוק כתינוקת שלה והחלה לרוץ אחרי הערבייה. הערבייה עצרה כי לא היה לה לאן לפנות ואמי אמרה לה: " תני לי את התינוקת שלי, תני לי אותה – אם לא תתני לי אותה אני אקרא לפוליס" …

הערבייה שנראתה מפוחדת הושיטה אותי במהירות לזרועותיה של אמי. אמי שמחה והודתה לה' על הנס שנעשה לה ולי.

הזוית האישית

התלמידים: אפרת אידר, תמר חסדאי, אפרת לוגסי, מרים צלאח, הדר שוקרון מקשיבים ומתעדים את הסיפור של פרחיה.