מאגר סיפורי מורשת

דליה גדלה בבית לא עשיר, אבל ממוצע בעיראק, אימא שלה עבדה עם נשים ערביות עשירות והייתה קונה לנשים כל מה שבעלן לא היה קונה.

היא למדה וקיבלה תעודת בגרות ותכננה ללמוד רפואת שיניים. דליה הייתה בתנועה הציונית. אבא של דליה היה מוכר מאוד אצל שוטרים ופקידים בעיר ולכן מישהי נתנה לה פרווה וביקשה שתעביר את זה במטוס בעלייה, בתוך הפרווה היה כסף וכשנתפסה דליה נכנסה לכלא. דליה הייתה בבית הסוהר במשך שלושהארבעה חודשים וכדי שתצא, אימא שילמה שוחד ושחררו אותה. בבית הסוהר היא הייתה היהודייה השנייה ולמרות זאת היא לא פחדה.

היה שם רופא מוסלמי שאימא שלו הייתה יהודייה, הוא התאהב בדלייה ורצה להתחתן איתה. הוא ביקש מאימא שלו לשחרר אותה ודליה אמרה לו שהיא לא רוצה לעזוב את המשפחה שלה והיא לא תתחתן עמו.

דליה שהתה בבאגדד בזמן הפרעות אצל דודה שלה, שם רצחו כמאה ושבעים יהודים.

ההורים שלה עלו לפנייה לארץ. דליה עלתה רק בגיל שמונה עשרה לבדה. לא חגגו לדליה בת מצווה, אך כשהייתה בת שמונה עשרה אביה חגג לה יום הולדת יפה.

כשעלתה ארצה עברה לקיבוץ, הדתיים שם והקיבוץ אמרו לה לבוא איתם והיא בחרה ללכת לקיבוץ ושם למדה עברית. את בעלה היא הכירה בקיבוץ. הוא היה בצבא העיראקי ולאחר מכן היה מהנדס בניין. הם התחתנו בגיל עשרים ושלוש וערכו חתונה במדרגות של הרבנות כי לא היה להם הרבה כסף. החתונה הייתה מאוד מצומצמת. אחרי שהתחתנו עברו למעברה ואז חזרו שוב לקיבוץ.

דליה מספרת שהיא לא אהבה את הקיבוץ ואת האנשים שם. היא עברה לפתח תקווה ועברה קורס של מנהלי משק לאחר מכן עבדה ב"בלינסון" בתור מנהלת משק כלכלית במשך שלושים שנה.

דליה אוהבת לסרוג, אבל בזמן האחרון לא מכיוון שיש לה בעיות בעיניים, בעין אחת היא לא רואה בכלל. היה לה שטף דם גדול ברגל ועשו לה החלפת ברך.

יש לה שלושה ילדים, בן אחד ושתי בנות. בן אחד היה שלושים שנה בקנדה וחזר לארץ, יש לה שמונה נכדים ושמונה נינים.

לאחר שבעלה נפטר היא גרה עם ההורים שלה, דליה מספרת שאימא שלה נפטרה לה בידיים מזקנה. הטבעת נישואים שלה ושל אמה קשורות בחבל ומאוד חשובות לה. יש לה גם תמונות שמאוד חשובות לה. כשהייתה בת תשעים ערכו לה מסיבה מאוד גדולה בגן אירועים, היא הזמינה ארבעים איש אך הגיעו תשעים. דליה אישה צנועה,לכן ביקשה לא להביא מתנות והיא נהנתה מאוד באירוע שנערך לכבודה.

לדליה נחמד להיות ב"מעון יום מסר" ובגלל הקורונה הם נמצאים במפגשי זום וזה מאוד מעציב  אותה.

דליה שבירו ומיכל רוסנברג בעת הראיון

הזוית האישית

תלמידה מיכל רוסנברג: היה לי מאוד כיף לדבר עם דליה ולהכיר אותה, היא נתנה לי המון השראה היא הייתה מאוד נחמדה אליי וקיבלה אותי בזרועות פתוחות , מאחלת לה שתמשיך להיות אישה מיוחדת ושמחה.