מאגר סיפורי מורשת

שמי איילת אזולאי. הסיפור שלי מתחיל עם עליית הוריי מתימן בשנת 1932. אני נולדתי בשנת 1949, הוריי עלו בדרך לא דרך לישראל עם בן אחד, ואנחנו ארבע אחיות נולדנו בישראל.

הילדות שלי עברה בחולון יפה מאוד, מוקפת דודים ובני דודים. ההורים שלי היו דתיים אבל אנחנו האחיות נשלחנו ללמוד בבית ספר ממלכתי רגיל, המורים שלנו היו יוצאי אירופה שבאו מבתים דתיים ולכן היו לנו טקסי ראש חודש, הבנים היו חובשים כיפות בשיעורי תנ"ך והעניקו לנו הרבה יהדות.

כשגדלתי לא הייתי דתיה כי ההורים שלנו לא כפו עלינו את הדת, אהבתי את התנהלות הבית בשבתות ובחגים אך ידעתי שמשהו חסר לי. באחת השבתות כשהייתי בערך בגיל 17 ועדיין לא דתייה התארחנו בשבת חתן אצל בן דודי כשהתחתן, אצל התימנים נהוג בערב שבת להתפלל בבית של החתן ובשבת בבוקר הולכים לבית הכנסת. בתפילה של ערב שבת הבנים היו בתוך הבית ובתפילת שמונה עשרה היה שקט, אנשים התפללו כל אחד עם עצמו, אני עמדתי ליד שתי בנות הדודות שלי והרגשתי באותו רגע התרגשות פנימית עזה, מאוד רציתי להיות שותפה בתפילה.  כשהסתיימה התפילה ביקשתי מבת דוד שלי שתעבור איתי על התפילה בסידור, אני זוכרת זאת כחוויה רוחנית עמוקה.

בימים שלאחר מכן התכתבתי עם בת דוד שלי ולאט לאט חזרתי בתשובה, למדתי בתיכון לאמנות לא דתי כשבכיתה היינו רק בנות, המחנכת הייתה גם יוצאת אירופה, אישה חמה ונעימה, בשיחה איתה סיפרתי לה שאני דתיה והיא באמת ראתה שהתלבושת שלי השתנתה ולא העירה על כך. היא אספה את בנות הכיתה וסיפרה להן שכדאי לכבד את הבחירה שלי, וכך היה. כשסיימתי את התיכון חיפשתי מסגרת דתית לחיות בה והגעתי לקיבוץ שעלבים.

הקמתי משפחה וששת ילדיי התחנכו בקיבוץ במסגרת דתית, מאוד היה חשוב לי שימשיכו את דרכיי ויישארו דתיים. חלקם נשארו דתיים וחלקם חזרו בשאלה. היה לי קושי מאוד חזק כשחלק מילדיי חזרו בשאלה והרגשתי פגיעה רגשית חזקה בגלל שלא הצלחתי להעביר את החינוך הדתי כמו שרציתי, אבל למדתי לכבד כל בחירה של המשפחה מפני שגם ההורים שלי כיבדו אותי עם הדעה שלי והחשוב ביותר היה בשבילי זה: להכיל, לאהוב, לכבד כי חשובה הייתה לי שלמות המשפחה. יש לי משפחה שאני שמחה בה עם נכדים ונכדות מקסימים שיודעים גם לכבד לאהוב למרות השוני שביניהם.

הזוית האישית

איילת: החוויה שהרגשתי בתכנית היא הקרבה שהייתה בינינו ויכולתי לספר לראשית דברים שהיו לי בעבר שלא חשבתי שאספר לה. אם לא הייתה קיימת תכנית הקשר הרב דורי. אני זוכרת שבסיפור הראשון שסיפרתי לראשית על החזרה בתשובה פנים אל פנים, בסוף הסיפור אמרתי לראשית שהכי חשוב ההכלה, אהבה וכבוד והמשפחה זה דבר שמאוד מאוד מאוד חשוב. ראיתי שראשית מאוד מתרגשת וקיבלתי חיבור ענקי ממנה. למדנו להכיר את את אחת השניה הרבה יותר טוב בגלל הקשר הרב דורי.

ראשית: החוויה שהייתה לי בתכנית הזו הזה הייתה מאוד כיף .הרגשתי את החיבור ביני לבין סבתא כשהיא סיפרה לי את הסיפור המרגש הזה. היה לי כיף מאוד לעשות עם סבתא את התכנית, אני ממש הרגשתי את החיבור שלי ושל סבתא ממש חסר למרות שאנחנו נפגשות כל יום. היה כיף לעשות עם סבתא את התכנית, גיליתי הרבה דברים מעניינים מהסיפור של סבתא על העבר ואני מקווה שאני אדע יותר מזה.