מאגר סיפורי מורשת

שם: השם של סבא של הוא אהרון דניאל. מקור השם שלו הוא תנכי, קראו לו על שם דוד שלו במצרים. הכינוי שלו היה "ריקו" ופרוש השם "ריקו" בספרדית זה עשיר.

ילדות במצרים

סבא שלי נולד במצרים בעיר קהיר (עיר הבירה של מצרים). תאריך הלידה שלו הוא ה-20 בינואר 1942. הוא נולד הילד השני במשפחה של 7 אחים ואחיות. אבא של סבא עבד במצרים בתור רופא ואמא שלו לא עבדה. הם גרו בבית יחסית גדול והם היו ציונים כבר במצרים, ובמשפחה חגגו את כל חגי העם היהודי במצרים. בשלב מסוים הכניסו את אבא שלו לכלא בגלל שהיה ציוני.

העלייה לארץ

סבא שלי עלה לארץ עם כל משפחתו בשנת 1949 כשהיה בן 7. לאחר השחרור של אבא של סבי מהכלא, המשפחה החליטה לעלות לארץ ישראל. הם לקחו אנייה והחלו את דרכם לארץ ישראל. בדרך הם עצרו באיטליה ושהו שם תקופה של שבועיים וקצת ומשם הם הגיעו ישר לארץ ישראל. סבא אומר שגיל העלייה שלו השפיע לטובה על הקליטה שלו בארץ מכיוון שהיה עוד ילד קטן.

חייו בארץ

כשסבא שלי ומשפחתו הגיעו לארץ אבא שלו היה המפרנס היחיד, והוא עבד בקטיף. אחר כך כשהם כבר גרו בעכו הוא עבד ברפא"ל ושם הוא פתח מרפאה והיה מנהל המרפאה. כשרק עלו הם הגיעו לפרדס חנה ושם הם גרו באוהלים תקופה יחסית ארוכה, אחרי האוהלים הם עברו לגור בצריף. הצריף היה בערך 35 מ"ר -משהו כמו חדר וחצי, לא היה חשמל, לא היה ריצוף, לא טיח ובכלל לא היה כלום! רק מבנה פשוט כמו שבנו אותו, ככה הם קיבלו אותו ובקושי היו מים. בתקופה יותר מאוחרת הם עברו לעכו שם הם גרו במבנה של שיכון ושם בעצם סבא שלי גדל עד שעזב את הבית. סבא שלי לא היה בגן והוא עלה ישר לכיתה א'. בתקופה הזאת הוא ואחים שלו למדו בבית ספר דתי שנקרא אז "אגודת ישראל", שם למדו ילדים משלוש שכבות בכיתה כיתה א' ב' ג' ביחד ולמרות זאת הם היו בקושי 30 ילדים בכיתה.

אחד המאכלים האהובים עליהם שהם בישלו עוד במצרים הוא המלוחייה (המאכל הלאומי של מצרים). אחד מהתחביבים של סבא שלי ואחים שלו היה לעבוד בגינה, לשתול עצים, צמחים, ירקות, פירות וכו'.

עיסוק – מקצוע – עבודה

עבודתו הראשונה של סבא שלי היה מדריך בתנועת נוער. לאחר מכן הוא עבר לסמינר הקיבוצים באורנים שם למד הוראה. הוא היה מורה לביולוגיה וטבע ואחרי 4 שנים הוא התחתן ועזב את העבודה בהוראה. הוא עבר לעכו והתחיל לעבוד במשרד הביטחון ברפא"ל, שם עסק באלקטרוניקה עד הפרישה.

אירוע מיוחד מילדותו של סבא שלי

שכשהיה קטן, כשעוד גרו באוהלים בפרדס חנה בשנת 1950 היה שלג בכל הארץ, אז אספו את כל הילדים לנשר ושם משפחות ותיקות שגרו בנשר לקחו אותם אליהם הביתה למשך תקופת החורף. מהמשפחה של אבי לקחו את הבנים: סבי, אחיו הבכור ואחיו הקטן, אז העמידו אותם יחד עם עוד ילדים על במה ובאו משפחות מנשר ועלו לבמה וכל משפחה בחרה ילד לקחת אליהם לחורף. שלושת האחים לא רצו להיפרד ולא הסכמו ללכת לבתים שונים, הם אמרו שאו שהם הולכים ביחד או לא הולכים בכלל. בכל פעם שבאו לקחת אחד מהם, הם לא הסכימו ואמרו שזה או שלושתם או כלום. בסוף הבמה התרוקנה והם עמדו שם רק הם ואמרו להם שמסכימים להתפשר איתם, ששניים ילכו ביחד והשלישי ילך לבית אחר. הם לא הסכימו ולבסוף הציעו להם שהם ילכו לבתים קרובים אחד לשני ושהם יוכלו להיפגש אחר הצהריים כל יום וזה מה שקרה. אחרי החורף החזירו אותם להורים שלהם. רוב המשפחות שגידלו את הילדים במשך החורף לא נשארו איתם בקשר אבל המשפחה שגידלה את סבא שלי נשארה אתו בקשר, הם ביקרו אותו וקנו לו מתנות ליום הולדת ולחגים.

שרות צבאי

כשסבא התגייס הוא היה בנח"ל המוצנח ויום לפני שסבא היה צריך להתחיל קורס צניחה אחיו הבכור שהיה באותה יחידה נפל בצבא (נפטר). אמא שלו אמרה שהיא לא מרשה שהוא ימשיך להיות בנח"ל המוצנח אז הוא הלך להיות חובש קרבי. סבא היה חובש קרבי במשך 40 שנה, הוא שירת בצה"ל ונלחם את כל המלחמות וגם כשהגיע לגיל פרישה מצה"ל הוציאו לו אישור מיוחד להמשיך להיות בלבנון עם החיילים הצעירים כי הוא היה חובש קרבי.

סבא וסבתא

כשסבא סיים ללמוד בסמינר הקיבוצי באורנים הוא הלך ללמד בבית ספר שנמצא בצפת. בשנה השנייה שלימד שם, בשנת 1969, הוא פגש את סבתא לראשונה. היא גם הייתה מורה. כשנה לאחר מכן ב- 1970 הם התחתנו ועברו לעכו. החתונה היית בטבריה שם גרה משפחתה של סבתי. אחרי שנה בשנת 1971 נולדה להם הבת הבכורה סיגל, ב-1974 נולדה בת שניה שהיא רוית אמא שלי, בשנת 1979 נולדה עוד בת ששמה עדי וב- 1985 נולד מנחם (מני) הבן הקטן.

פרט מעניין על סבא וסבתא

יום אחד עשו כנס של כל המורים החדשים (כמו סבתא) וכל המורים הוותיקים (כמו סבא) והסיעו אותם לחצור באוטובוסים. סבתא וסבא נסעו באותו אוטובוס, האוטובוס היה מלא והיה חשוך. סבתא ראתה את סבא וסבא ראה את סבתא, אבל הם לא ישבו יחד רק הסתכלו אחד אל השנייה. לאחר מכן סבתא אמרה לחברה שלה שישבה לידה שלמרות שהיא לא מכירה אותו ולא יודעת את השם שלו, אם מחר הוא יבוא לחפש אותה היא מתחתנת אתו ושאותו היא רוצה. גם סבא אמר לחבר שלו שהוא רוצה להכיר את הבחורה הזאת ששם ולמחרת סבא בא לחפש את סבתא שלי, דפק בדלת והזמין אותה לסרט. הם יצאו יחד לסרט ובילו יחד ואז הם החליטו להתחתן. סבא קנה לסבתא טבעת יהלום מאוד יפה ויקרה והשכנה כל כך אהבה את הטבעת שהייתה באה כל יום ליראות את הטבעת. סבתא איבדה אותה אחרי חודשיים כשעשתה כביסה.

אבל מה שחשוב שהם עדיין אוהבים ממש כמו בהתחלה ומאושרים יחד עד עצם היום הזה כבר 48 שנים!

הזוית האישית

מיה פלד: התהליך עם סבא שלי היה לי מאוד מעניין. למדתי עליו המון דברים שלא ידעתי קודם עליו וגם על התקופה בהם הם חיו. הרגשתי שהם היו ילדים בוגרים ונאלצו להתמודד עם דברים שהיום אנו לא חושבים עליהם, כמו מחסור במים, פרידה מהורים בגיל צעיר ועוד. אני שמחה שעשיתי את העבודה, כי בזכות העבודה הייתה לי האפשרות ללמוד על סבא שלי ועל חייו. אני מאחלת לסבא שלי שיישאר איש מעניין, מיוחד ובריא ושתמיד ימשיך להעניק לעולם מחוכמתו.