מאגר סיפורי מורשת

אני משה טאו, נולדתי בשנת 1951, בתל אביב. התגייסתי לצה"ל בשנת 1972, את הטירונות עשיתי בבה"ד 4 (היום בית אל), הבסיס היה ממוקם ברמאללה ובדרך לשם היינו עוברים ליד הארמון של המלך חוסיין. לא אחת נזרקו עלינו אבנים, ובפעם אחת אפילו בקבוק תבערה.

בשנת 1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים. אני שרתי בבסיס מזון, שהיה ממונה על אספקת מזון ומנות קרב לכוחות הלוחמים. בעיקר, במדבר סיני ומעבר לתעלת סואץ, תפקידי היה ללוות שיירות של משאיות עמוסות מזון. באחד הימים, לפני היציאה לסיני הגיעה אישה מבוגרת לבסיס ושאלה איזו משאית מגיעה לסיני, כי ברצונה לשלוח חבילת ממתקים לבנה אלפרד אשר לוחם בסיני. לקחתי את החבילה והתחייבתי למסור אותה לבנה. בדרכנו לסיני, החלה התקפה אווירית של מטוסים מצריים. אנחנו קפצנו מהמשאית  וברחנו למין מיגונית בטון והסתתרנו עד שחלפה הפצצת המטוסים המצריים. תא הנהג "חטף" רסיס של פצצה ועלה באש. החבילה של אלפרד נשרפה, והצטערתי מאוד על כך…

חזרתי לבסיס וניסיתי ליצור קשר עם *אמא של אלפרד ולומר לה שלא מצאתי אותו ולספר לה שניצלנו בנס, ולא מסרתי לאלפרד את החבילה. ואז היא אמרה לי בבכי, שאלפרד נהרג באותו יום שהייתי אמור למסור לו את החבילה.

מתוך שיחות שהיו לי עם אלפרד, הבנתי שהוא מתעניין מאוד במדעים, במיוחד פיזיקה וכימיה, הוא היה תלמיד מצטיין ולא הופתעתי שהוא הגיע ליחידה מאוד איכותית בחייל האוויר. זכור לי, שבאחד המסעות בטירונות, החייל שהיה בן זוגו של אלפרד, התעייף מאוד, ואלפרד סחב את הציוד של החבר עד לבסיס מרחק של כ- 3 קילומטרים.

*ידוע לי שאלפרד היה גר בישוב קדימה ומוצא משפחתו מרומניה.

הזוית האישית

איתן: החוויה שלי היא ששמעתי סיפורים מעניינים מאוד, מהעבר של סבא והחיים במדינה לפני 45 שנה. אני מאחל לסבא וסבתא, בריאות, הצלחה אושר ועושר.

לאה ומשה: נהנינו מאוד ללמוד מאיתן, שיודע להשתמש במחשב בצורה נפלאה, ושהוא יודע להקשיב יפה מאוד. אנו מאחלים שנזכה לראות רק נחת ובריאות בשמחה ובאושר מאיתן ומכל שאר הנכדים.