מאגר סיפורי מורשת

שמי פרחיה בן-דור, נולדתי בתאריך 9.4.1950 בתל אביב, היה מושלג בחג הפסח של שנת 1950. הבית בו גדלתי היה בית חם, מרווח, נעים, מקבל, וזכור רק לטובה. דיברנו בעברית, וההורים מדי פעם דיברו בשפה התימנית. המאכלים היו מעורבים, גם אוכל תימני וגם כל מה שהכרנו מעדות שכנות ואחרות. בבית שרו לנו שירים יפים מאוד בשפה התימנית בליווי תוף פח.

הרקע בו גדלנו היה לאחר העלייה הגדולה שלאחר השואה. ההורים עלו לארץ מתימן כילדים קטנים וגדלו בתל אביב, היו סיפורים לא נעימים בדרך לארץ, ההורים עברו דרך ייסורים לא קלה.

למדנו ברמת גן בבית ספר ממלכתי "עתיד". היינו בתנועת נוער, בילינו הרבה והיה כיף, נהנינו מאוד בילדות. למדנו כמובן בעברית, שיחקנו מחניים, כדורסל, גוגואים, כדורגל וגולות. אני ובן זוגי התחתנו בעיר תל אביב בשנת 1972, הייתה לנו חתונה גדולה ויפה.

התחביבים שלי הם לשמוע מוזיקה, לראות מופעים מוזיקליים (זה מענג ומהנה). עבדתי כמזכירה, תקופה מסוימת לרוב גידלתי את הילדים. בנוסף רקדתי ריקודי עם, ועד היום אני אוהבת לראות סרטים (כמה שיותר) ולצפות בתאטרון. שיר שאהבתי במיוחד: "כלניות" של שושנה דמארי. עוד שיר מהתקופה: "הללויה" של לאונרד כהן. שירים נוספים שאהבתי מאותה תקופה: "ירושלים של זהב" ו"דמיין" של החיפושיות.

המסע לארץ ישראל (של הורי)

הוריי היו יהודים שומרי מסורת שמשאת נפשם הייתה לעלות לארץ ישראל, כמובן בגלל געגועים, חלוציות, אהבה וערגה לארץ הקודש. סבא רבא וסבתא רבתא הגיעו ילדים קטנים לתל אביב, ליד הים. הם נהנו מאוד בתל אביב וכשהתחתנו עברו לעיר רמת גן, שם נולדנו וגדלנו. זו הייתה עיר מלאה גני שעשועים, עיר מהנה מאוד.

שיר ילדות שלי: "אבאל'ה בוא ללונה פארק/נרכב על הסוס הלבן." שיר זה התנגן באופן קבוע בלונה פארק בעיר יפו, שבילינו בו הרבה בילדותינו, זאת הייתה חוויה נפלאה. הילדות שלי הייתה מלאה חוויות נפלאות, כמו כן בילינו המון בחוף ימה של תל אביב.

הילדים שלי: בני הבכור ברק דוד בן-דור (אבא שלי), בני האמצעי עוז בן-דור ובני הצעיר יהונתן בן-דור. קיבלתי במתנה שישה נכדים נפלאים ואהובים משני בני הבוגרים. בני הצעיר עדיין לא נשוי, ולא מפסיק ולנגן ולנגן, הוא מוזיקאי.

זיכרונות מהמלחמות בארץ

כשהייתי בת שש שנים פרצה מלחמת סיני. אנחנו כילדים כיסינו את כל חלונות הבית בריסטול שחור כדי להסתיר את האור בבית (האפלה), המצרים הפציצו. יש לי זיכרון חזק מהתקופה הזאת. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ואנחנו כנערי תיכון התנדבנו בבית חולים תל השומר במחלקת שיקום כדי לעזור לחיילים הפצועים. לצערנו הרב היו הרבה חיילים שנפגעו במלחמה. היינו באים עם הרבה ארגזים שנאספו עבור החיילים בבתי הספר ובגני הילדים, הארגזים הכילו ספרים, ממתקים, בגדים ועוד דברים רבים. הנעמנו להם את הזמן, כמו כן ארגנו להם עם המבוגרים הופעות של הרבה אמנים שבאו להופיע בבית החולים במחלקה, ליד המיטות של החיילים.

בשנת 1968 התגייסתי לצבא לחיל-הקשר. בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, הייתי בהריוני הראשון, זאת הייתה מלחמה קשה ביותר. כל הגברים במשפחה נלחמו, והייתה דאגה גדולה מאוד. מהגרעין הקרוב אלינו, לשמחתנו, כולם חזרו בשלום. אבל הם חזרו עם זיכרונות קשים וטראומות לא קלות. לצערנו המלחמות נמשכו כל כמה שנים, וזו מציאות חיינו בארצנו, בתקווה שיפסקו המלחמות במהרה בימינו. אמן!

הזוית האישית

סבתא פרחיה: נהניתי מאוד מהחוויה של העבודה עם גורי, זאת הייתה חוויה מעצימה ומהנה גם יחד, לא חשבתי שאהנה כל כך.

הנכד גורי: זאת הייתה חוויה מאוד מיוחדת, היה כיף מאוד במהלך המפגשים ולמדתי המון על הסבים וסבתות שלי.