מאגר סיפורי מורשת

במסגרת המיזם הארצי של תכנית הקשר הרב-דורי – "הקשר הישראלי" – לכבוד 70 שנה למדינה, בחרתי להתמקד בסיפור הקליטה שלי בישראל.

בשנת 1955 הגענו למעברה "מנסי" שהייתה ליד עפולה.

במעברה קיבלנו צריף ובו גרנו במשך 8 חודשים, שם הייתי בגן עם כל הילדים.

אחר כך עברנו לחיפה לבית שאבי קנה ומיד הלכתי לבית הספר לכיתה א. סוף סוף הייתי בכיתה מסודרת, עם מורה ותלמידים.

לצערי שנה זו זכורה לי לרעה. אמרו למשפחתי שחייבים לגזוז לי את השיער. וכך היה. הוריי לא ידעו שאפשר להתנגד, אולם אני ואמי בכינו בכי בקול חזק. עד היום אני זוכרת את התמונה ואת הבכי שלי ושל אמי. יתרה מכך כשנכנסתי לכיתה במשך תקופה ארוכה הילדים צחקו עליי וקראו לי "מטפחת".

וככה התגלגלו השנים. למדתי: עברית, חשבון, וגיאוגרפיה, וכך למדתי עד כיתה ח. אחר כך המשכתי לתיכון עד כיתה יא. למדתי: תפירה וגזירה.

בתמונת הדיוקן בחרנו להצטלם על רקע תמונת צריף מהמעברות. בצריף זהה גרתי כילדה והזיכרון נצרב בי.

הזוית האישית

איתי: כשסבתא סיפרה לי את הסיפור הרגשתי כאילו אני בתוך הסיפור שלה. לכן ברקע תמונה מהמעברות.

סבתא: כשסיפרתי את הסיפור שלי לנכדי האהוב הרגשתי, שהלב שלי עובר ריפוי יחד איתו. הוא דור ההמשך שלי.