מאגר סיפורי מורשת

שמי יונה זהבי בת לניצולי שואה.

שמה של אמי- איבי כץ. נולדה בהונגריה בעיר "מזוצאט" למשפחה: הורים וחמישה ילדים.אמי ושתי אחיותיה שרדו את השואה.אבי- דב בידרמן נולד בפולין בעיר "סוסנוביץ" למשפחה גדולה- הורים ושמונה ילדים.

כל משפחתו של אבי, מלבדו, נרצחו בשואה. הורי הכירו במחנה אושוויץ, לאמי הייתה בעיה בעין שמאל- עין שמאל קטנה מעין ימין. אבי מספר שהוא חשב שאמי קורצת לו, לכן חשב שהיא מתחילה אתו וכך הרומן החל.

 הורי- איבי וברג, טובה אחותי הבכורה ואני (תינוקת).

ילדות בצל השואה

בילדותי גדלתי על סיפורי השואה מצד אבי ואמי. הורי התחתנו לאחר השואה בגרמניה ואחותי ושמה טובה, נולדה. בשנת 1949 הורי עלו לישראל ואני נולדתי בשנת 1950 דור ראשון בישראל.

הכול היה שונה מהיום: לא הייתה מכונת כביסה, כיבסו בגיגית, הרתיחו מים על הגזייה "פריימוס" וכך היו מכבסים ועל הפתילייה היו מבשלים. מקרר עבד על קרח לא על חשמל ,היה עובר עגלון עם הסוס וצועק:"קרח! ,קרח!"

ביגוד היו מעבירים מהילד הגדול לקטן, נעליים קטנות היו גוזרים את פני הנעל שהנעל לא תלחץ את האצבעות.אוכל היו קונים בתלושים. הייתה תקופת הצנע, היה מחסור במזון אך אנחנו הילדים לא הרגשנו בחוסר והיינו מאושרים.

 זיכרונות ילדות ממלחמת סיני

במלחמת סיני אבי גויס לצבא. כל המדינה התבקשה לכסות את כל החלונות בבריסטולים שחורים כדי שמטוסי האויב לא יראו דבר ולא יפציצו את אזורי המגורים.

אני ואמי הלכנו לירקן הייתה אזעקה, רצנו מהר הביתה, זו המלחמה הראשונה שעברתי ומאוד מאוד פחדתי.במלחמת סיני אבי היה טבח. הוא שובץ במחנה בקרבת הבית. בשבת הלכנו לבקר אותו. אני לא אשכח את הקציצות המיוחדות שאבי הכין וכמובן את תפוחי האדמה .

ילדות בתל-אביב

גדלתי ולמדתי בתל אביב. משחקים לא היו ולא קנו. היינו עושים את המשחקים לבד. לדוגמא: מקופסת סיגריות ,עם פקק של בקבוק בירה היינו משפשפים על הרצפה והיה יוצא עיגול היינו מחליפים ומשחקים בעיגולים, אספנו מפיות, אספנו ניירות זהב מעטיפות של סוכריות, היינו מחליפים בנינו. ייבשנו עלים בתוך ספר, אלה היו המשחקים שלנו והיינו מאושרים.

לא שירתי בצבא מאחר ששחררו מחזור ראשון בנות בצה"ל בגלל עודף בנות.