מאגר סיפורי מורשת

הנכדה גאולה מתעדת את סיפורה של סבתה לאה לרנר.

סבתא שלי נולדה במינסק שבברית המועצות בשנת 1953 להוריה יעקב ושרה רחל לבית ברושנסקי.

הסיפור הבא הוא על אימא של סבתי, שרה רחל שברוסיה נקראה סוניה. הוא מתרחש בתקופת השואה, בתקופת מלחמת העולם השנייה. סבתא שרה רחל ברחה מעיר מגוריה, מינסק, עיר בירתה של בלרוס. הבריחה התרחשה בעקבות הודעה, שהועברה מפה לאוזן, שהנאצים, יימח שמם, מתקרבים למינסק, והם מתכוונים  לפוצץ אותה. כל זה קורה, כשסבתא שרה רחל הייתה בהריון, ובנוסף, היא לוקחת אתה את בנה משה ואת אחיותיה..

במהלך הבריחה של סבתא יחד עם עוד הרבה יהודים נוספים. מופיע לפתע חייל רוסי חמוש, ופונה לסבתא שרה רחל ושואל אותה, "לאן את הולכת?" סבתא שרה רחל ענתה: "אנחנו ברחנו מהעיר שלנו, מינסק, בעקבות הודעה, שקבלנו ועכשיו אנחנו חוזרים למינסק, כי שמענו, שהנאצים לא הולכים להפציץ אותה". החייל הרוסי ענה לה: "אל תחזרו למינסק. הנאצים בעוד כמה ימים יפציצו את מינסק ממטוסים באוויר". סבתא שרה רחל, הסתובבה לבובע ביילא ואמרה לה, שהחייל אומר ללכת לעיר אחרת. ולא לחזור למינסק כמתוכנן.

לאחר כמה שניות, סבתא שרה רחל רצתה לשאול את החייל עוד כמה שאלות. היא  הסתובבה לחפש אותו, אבל החייל נעלם .הן הבינו כי זה סימן משמיים.

בלי תהיות והתלבטויות רבות הן מחליטות להקשיב לדברים שמסר להם החייל, או יותר נכון, השליח מהשמיים. ובאמת, תודות לכך ניצלו חייהם. וכשהגיעו לעיר, שאליה  הגיעו בסוף המסע, נולדה רוזה, אחותה של סבתי לאה.

היות, שהיא נולדה בשעת מלחמה היו חסרים לה המון ויטמינים. ולסבתא שרה רחל  לא הייתה אפשרות להאכיל אותה. אז הם לקחו לחם, והשרו אותו במים, וזה מה שדודה רוזה הייתה אוכלת, בדרך נס בלבד היא לא נפגעה  ברמה השכלית, חס ושלום, אבל היו לה קצת איברים חלשים.

באותה עיירה סבתא שרה רחל הייתה צריכה להתפרנס. היא שמעה שיש  אפשרות למכור וודקה ולהרוויח. באותו זמן,  אם היו מוכרים  לגוי כוס וודקה, אפשר היה  להרוויח המון כסף. לסבתא שרה רחל הייתה חבית גדולה, היא הייתה הולכת  איתה לעיירה הסמוכה וקונה וודקה, וממלאת את החבית במשקה. בבית היא הייתה מדללת את הוודקה במים, כך שכמות הוודקה בחבית גדלה.

בדרך לעיירה, שבה היא קנתה את הוודקה, היה צריך לעבור דרך יער. היה זו בתקופת החורף, באחד הימים,  כשהיא עברה ביער, היא רואה פתאום מולה שני זאבים, אחד בצד ימין, והשני משמאל. באותו רגע היא נזכרה בניגון שאביה שר עם החברותא שלו בשעת הלימוד, הניגון  היה  על המילים מספר תהילים "וכל קרני רשעים אגדע"….והתחילה לשיר אותו, זה היה פלא גדול  כי סבתא שרה רחל לא ידעה עברית, ואפילו לא לשון הקודש, והיא פשוט זכרה את הניגון הזה.. וכשהיא שרה, היא רואה שזאב אחד מסתובב וחוזר אחורנית, וכך גם עם הזאב השני. והדרך נסללה לה בנס. כשהיא חזרה הביתה, באותו יום עם החבית על גבה,

היא ראתה, שמרוב כובד הרצועות חדרו בתוך העור ופצעו אותה ואז היא הבחינה, שנוזל ממנה כמויות של דם. היא הניחה את החבית על השולחן, ולאט לאט היא שחררה את הרצועות ממנה.

אני בטוחה שזהו סיפור אחד מתוך הרבה כאלו של מסירות נפש אמיתית, וזכות אבות, סבא של סבתי היה צדיק גדול וגומל חסד.

סבתא לאה מוסיפה "כולם תמיד ידעו שסבתא שרה רחל הייתה צדקת גדולה, היא הייתה מחלקת צדקה ואוספת כסף לכל מי שהיה צריך."

כידוע מכל סיפור אנחנו לוקחים מסר או הנהגה בעבודת ה', בסיפור זה רואים את המסירות נפש של אימא של סבתי, ואת ההשגחה שיש עליה מה'. אני בטוחה כי המידות הטובות שהיו אצל אמה של סבתי נמצאות גם אצלה, ורואים זאת בכל צעד ושעל.

זכיתי להיקרא בשמי הראשון על שם סבתא שרה רחל. זכיתי להיות נכדתה של סבתי, משפחה של מסירות נפש והתמסרות לכל יהודי ולרבי. זכיתי!

הזוית האישית

גאולה שטיינברגר: שלום, שמי גאולה שטיינברגר. אני לומדת בכיתה ו' בבנות מנחם, זכיתי שסבתא שלי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בכיתתי ושיתפה אותי בסיפור המשפחה המיוחד, תודתי לך סבתא. מאחלת לך הרבה בריאות ונחת.