ההיסטוריה של משפחת גניש
אבי הצורף עיצב טבעת למושל לוב, איטלו באלבו
נולדתי בשנת 1935 בטריפולי אשר בלוב, בתקופה זו שלטו בלוב האיטלקים והמושל בלוב היה איטלו באלבו.
"איטלו באלבו (באיטלקית: Italo Balbo ; 5 ביוני 1896 – 28 ביוני 1940), מנהיג פשיסטי איטלקי, מאנשי החולצות השחורות, טייס, מושל לוב ואדם שדובר בו בתקופת הפאשיזם כיורש אפשרי של מוסוליני. נהרג בתאונה בשנת 1940 כאשר מטוסו הופל באש נ"מ איטלקית, כפי הנראה עקב זיהוי מוטעה"
אני בת שלישית להורי משה וחיה גניש, משפחה חמה ורחבה המונה שמונה אחים ואחיות. גרנו באזור וייה קטנזרו קרוב לקורסה סיצ'יליה באזור מעורב שגרו בו נוצרים, ערבים ויהודים ממעמד כלכלי גבוה. אבי משה היה צורף שבבעלתו שתי חנויות לממכר זהב שבהם היו מייצרים הוא ועובדיו תכשיטים יחודיים.
אחד הסיפורים הידועים על אבי היה שאיטלו באלבו רצה לעצב טבעת ייחודית, הוא חיפש צורפים רבים שייצרו לו את הדגם ללא הצלחה, עד שהיגיע לאבי שהצליח לעצב ולייצר את הדגם שרצה, איטלו באלבו היה כה מרוצה מהתוצאה ששילם סכום גבוה מזה שסיכמו עליו וגם העניק לו מכתב תודה והערכה על הטבעת.
אבי שלט בארבע שפות עברית, ערבית, איטלקית, צרפתית. הוא נסע המון לאיטליה, צרפת ומרוקו והיה בקשרים חברתיים ועסקיים עם בכירי הממשל האיטלקי. בשובו היה מפנק אותנו בכלי כתיבה, צעצועים וממתקים מיוחדים שלא היו בטריפולי. חיינו חיים נוחים ומפנקים וביחסי שכנות טובה בין כל בני הדתות שחיינו בינם.
כל זה היה עד שנת 1940, השנה בה פרצה מלחמת העולם השנייה, בשבת אחר הצהריים הפציצו הצרפתים את טריפולי , ואחר כך הצטרפו גם האנגלים והגרמנים להפגזות, יהודים רבים נהרגו ונגרמו נזקים גדולים לרכוש, כתוצאה מזה נאלצנו לעזוב את ביתנו ולברוח מטריפולי לאזורים הכפריים ולתפוס שם מחסה מההפגזות. בסופו של דבר בשנת 1941 כבשו הגרמנים את העיר, והתחילו לקחת אנשים למחנות העבודה ולמחנות הריכוז באירופה, אבא שלי היה אחד מהגברים שנלקחו למחנה העבודה סידי עזז במדבר.
ביום שבו באו לקחת את אבי, שיחקה אחותי הקטנה קלאס בחצר הבית עם חברתה היא ראתה את החיילים הגרמנים פורצים לחצר עם רובים בידיהם נבהלה רצה לתוך הבית ואיבדה הכרתה, הורי נגשו לטפל בה אך החיילים הגרמנים התעלמו ממצבה ואילצו את אבי להצטרף אליהם למחנה העבודה. אחותי לא חזרה לעצמה מאותו יום, היא חלתה ולאחר כשלושה חודשים נפטרה.
אבי שהה במחנה העבודה שלושה חודשים, לא היה לנו כל מידע מה קורה עימו ואם הוא חי או מת .אבי שלא היה רגיל לעבודה פיזית קשה ,חלה ובעזרת הקשרים שהפעיל ומחלתו הוחזר אלינו חזרה הביתה. אבי חזר איש שונה לחלוטין הוא כבר לא היה בריא, ועסקיו נחלשו. במחנה העבודה שהה עימו קרוב משפחתנו כמוס זאנגו שנורה למוות ע"י אחד מהשומרים האיטלקים. (מחנות העבודה בלוב)
בשנת 1942 החלה מתקפה גדולה של האנגלים על טריפולי, בעקבו זאת שוב עזבנו את ביתנו ועברנו לחיות בכפר זאוייה, לאחר כיבוש לוב ע"י האנגלים חזרנו לביתנו וזכינו לכמה שנים נוספות של שקט.היות וגרנו באזור מעורב למדתי בבית הספר האיטלקי סקולה רומא בשפה האיטלקית.
בשנת 1945 פרצו מאורעות , הערבים תקפו את היהודים בגרזנים, וסכינים ורצחו משפחות, אני הייתי ילדה מאוד פחדנית, היה לנו שכן יהודי עשיר שהייתה לו חנות גדולה למסחר, הערבים פרצו לעסק שלו והוא צעק שהוא מכיר אותם ושהם ישלמו את המחיר על כך. בעקבות כך הם רצחו אותו ואני שמעתי את כל המתרחש, נכנסתי לפחד עמוק ולא הפסקתי לרעוד ולבכות, אבי שראה את הפחד הגדול שהיתי בו ניגש דרך הגגות (משום שפחד לצאת החוצה בעקבות הפרעות) לשכנים האיטלקים שלנו וביקש להחביא אותי אצלם, הוא נתן להם תיק מלא בכסף ובתכשיטים תמורת הסתרתי, הם החביאו אותי מתחת למיטה אצלם למשך 24 שעות, אך למחרת הם באו לאבי ואמרו לו שאם ימצאו אותי אצלם יהרגו גם אותם ולכן אינם מסכימים להסתיר אותי, חזרתי הביתה מפוחדת , כאשר את רוב התכשיטים והכסף השכנים לקחו לעצמם.
כל הזמן שמענו את צעקות הנרצחים ברחובות, הפורעים הגיעו גם לביתנו אך אחד השכנים הערבים שהיה ביחסים טובים עמנו בא לפורעים עם רובה בידו והגן על ביתנו ועל בתיי שכננו היהודים .כשראינו את המצב החלטנו לברוח, עברנו באמצעות סולמות מגג לגג והתרכזנו בבית אחד, כל היהודים . המשטרה הבריטית לא התערבה, וזה עודד את הפורעים, רק לאחר 4 ימים התערבו הבריטים ועצרו את הפרעות, בפוגרום נרצחו יותר מ-130 איש בינם בן דודי יוסף נעים ז"ל. מאות נפצעו, נשים נאנסו, בתי כנסת נהרסו, חנויות נשדדו והרבה אנשים נותרו ללא בית ופרנסה.לאחר מס' ימים הגיעו יהודים מהמחתרת היהודית שהתגוררו ברובע היהודי יחד עם חיילים בריטים ולקחו אותנו לרובע היהודי , שם המחתרת היהודית שהייתה מצויידת בנשק נלחמה בפורעים ומנעו מהם להיכנס לאזור היהודי ולפגוע ביהודים .החיים ברובע היהודי היו קשים , אנחנו שהיינו רגילים לחיים המודרניים מים , חשמל גז וכו' נאלצנו לעבור לחיים עם מטבח משותף, ברז משותף ברחוב ממנו מביאים מים הביתה , אור באמצעות עששיות וכו'.
אבא לא יכל לנהל את עסקיו שהיו בעיר ונאלץ לפתוח חנות מכולת קטנה ברובע היהודי על מנת לפרנס את המשפחה.בתקופה זו למדתי בסקולה וקייה בית הספר הישן , ואחר הצהריים למדתי עברית . ברובע היהודי פעלו תנועות נוער כמו מכבי והצופה , ומחתרות לפעולה נגד הערבים . שם הכרתי גם את מי שהיה שנים רבות לאחר מכן בעלי יצחק נחום ז"ל. בשנת 48 הגיע הג'וינט ללוב והחלו לרשום אנשים לעלייה לארץ, אבי שמאס בחיים בלוב ובחוסר הביטחון שם מיהר להירשם , הוא השאיר את כל רכושנו , ביתו וחנויותיו בטריפולי ובאונייה הראשונה שיצאה לישראל האוניה קזרתא עלינו לארץ ישראל.
הינו הראשונים מבני המשפחה שעלו לארץ השארנו שם את כל רכושנו ואת כל משפחתנו הרחבה וגם את אחי הבכור כלפו שסבל משבר ולכן לא נתנו לו לעלות, מכיוון שרק אנשים בריאים יכלו לעלות לאוניה. באפריל 1949 כשבוע לפני חג הפסח הגענו לארץ למחנה בית ליד . באונייה שיצאה למחרת עלה בעלי לארץ לבדו, הוא הציג את עצמו כמבוגר בשנתיים מגילו האמיתי על מנת שיתנו לו לעלות , מיד עם הגיעו לארץ גויס לצבא לחיל תותחנים
בשנת 1953 נישאנו ונולדו לנו ארבע ילדים שאול, משה, אושרה ואביבית . נועה שאיתה אני עושה את הפרויקט הרב דורי היא ביתה האמצעית של אושרה , אני מאוד נהנית מהפרויקט וחושבת שזה מאוד תורם לקשר ביננו וגם לדורות הבאים כדי שיכירו טוב יותר את העבר והשורשים של המשפחה.
מילון
הגוינטארגון צדקה יהודי
איטלו באלבו
איטלו באלבו (באיטלקית: Italo Balbo ; 5 ביוני 1896 - 28 ביוני 1940), מנהיג פשיסטי איטלקי, מאנשי החולצות השחורות, טייס, מושל לוב ואדם שדובר בו בתקופת הפאשיזם כיורש אפשרי של מוסוליני. נהרג בתאונה בשנת 1940 כאשר מטוסו הופל באש נ"מ איטלקית, כפי הנראה עקב זיהוי מוטעה
ציטוטים
”אפשר להבין שהחיים בעבר של סבתא היו מלהי סקנות.“