מאגר סיפורי מורשת

הנכדה איילי בראמי מתעדת את סיפורה של חנה מוזס, סבתה.

חנה נולדה בשנת תשכ"ג (1963) בעיר קזבלנקה, בירתה של מרוקו למשפחה מסורתית, משפחת אדרי.

בשנת התשכ"ד, בהיותה בגיל שמונה חודשים זכו הוריה לעלות לארץ ישראל. הם הפליגו באנייה במשך שבועיים, ממרוקו עד לצרפת, שם הם שהו כחצי שנה, לאחר מכן, המשיכו בדרכם לארץ ישראל באנייה. הדרך הייתה ארוכה ולבסוף הגיעו לארץ ישראל. הם הגיעו  לנמל חיפה. משם הם נשלחו על ידי פקידי הסוכנות להתיישב בקריית שמונה. בהמשך הם עברו לשכונה של עולים חדשים בפתח תקווה. הבחירה של הוריה לעלות לארץ ישראל, לא הייתה קלה, היו הרבה קשיים, אבל הידיעה שהם בארץ הקודש הייתה הכי חשובה.

היום העיר פתח תקווה היא עיר גדולה, עם בנינים רבי קומות, תושבים רבים, שכונות גדולות, אך פעם פתח תקווה הייתה שונה לגמרי, היו בה פרדסים רבים, שדות חקלאים, והרבה ילדים שהרבו לטיל בפרדסים ובמושבים שמסביב. גם חנה אהבה לטייל בפרדסים הרבים.

חנה גרה עם משפחתה בדירה קטנה בצפיפות רבה, בדירת שני חדרים, בבית זה חיו 12 נפשות: סבא וסבתא, אבא ואימא ועוד שמונה ילדים. היו להם שתי מיטות כפולות, שבכל אחת מהן ישנו ארבעה ילדים.

אביה משה עבד בבית חולים, ואמה הייתה עקרת בית ותופרת. חנה אהבה יצירות, ובמיוחד לתפור בגדים לבובות, בכל רגע פנוי היא ניצלה כדי לתפור דברים חמודים.

בבית הספר, חנה אהבה במיוחד את שיעור טבע. בשיעורי הטבע הם יצאו לשדות ולמדו במרחבי הטבע הפתוח. הם חקרו צמחים מעניינים, חרקים מיוחדים והתבוננו בטבע. לפעמים הם גם היו יוצאים לטיולים, בדרך כלל בצפון הארץ.

החיבור של סבתי, חנה, לחב"ד התחיל בהשגחה פרטית ממש. בסיום לימודיה בכיתה ח' חיפשה חנה ללמוד בתיכון, שלומדות בו רק בנות, ולכן היא נרשמה לעשרה מוסדות כאלו. המוסדות היו בין מזרחי לאומי לבין חרדי. לא היה לה מושג בהבדלים שביניהם, שכן הבית שלה לא היה דתי אלא מסורתי.

בתחילת חופשת הקיץ חנה קיבלה תשובה חיובית שהתקבלה לשבעה מוסדות מתוך העשרה שנרשמה!, חנה כל כך התלהבה, עד שמרוב התלהבות היא שכחה להמשיך בתהליך הרישום. יום אחד, דודתה: שאלה אותה: "נו?! מה קורה? לאן את נרשמת בסוף?" חנה ענתה לה, שהיא עדיין לא החליטה. דודתה אמרה לה: "תזדרזי להירשם, בסוף לא יהיה לך מקום פנוי!", באותו הרגע הבינה חנה, שעליה להחליט, ועכשיו!. בעזרת 'אין דן דינו'. היא ערכה לעצמה הגרלה, ובית הספר שיצא בהגרלה היה מוסד "בית רבקה" בכפר חב"ד. חנה נרשמה לבית הספר, והלכה ללמוד שם בלי לדעת לקראת מה היא הולכת. חנה כלל לא ידעה בהתחלה מה זה חב"ד, רק בבית הספר היא התחילה להכיר את היהדות ואת הרבי והפכה להיות תלמידה חסידית. בכל פעם שהרבי היה מתוועד, הן, כל התלמידות כולל חנה, היו קמות באמצע הלילה לשמוע את הרבי בהתוועדות אומר מאמר או שיחה. ב"ה רואים במוחש שהרבי בוחר את הנשמות שילמדו במוסדות חב"ד.

בשנת התשמ"ב הגברת זלטה אלטהויז, החליטה לשדך לחנה את סבא מאיר הם קבלו תשובה מהרבי לשידוך בראש חודש ניסן והתחתנו בתאריך ד' אלול תשמ"ב (1984). ב"ה נולדו להם עשרה ילדים: שש בנות וארבעה בנים, שמרווים אותם בהרבה נחת חסידי. יש להם, כן ירבו, למעלה משלושה מנינים של נכדים ונכדות מקסימים ומתוקים, ושכל צאצאיה ימשיכו בדרכה.

הזוית האישית

איילי ברמי: תודה סבתא על סיפורך הנפלא. מאחלת לך הרבה בריאות נחת ושמחה.