מאגר סיפורי מורשת

סבתא, סילבנה אדדאדי, נולדה בשנת 1950 בטריפולי שבלוב. לסבתא סילבנה היו 6 אחים – מירלה, וויטו, דינה, ליליאנה ז"ל, לוריס, אורנלה ז"ל.

כשהייתה קטנה, סבתא שיחקה ב- 5 אבנים, מחבואים ואיסוף בולים. אחרי צהריים סבתא אהבה לעזור לאמא שלה לבשל ולאפות, וכך אהבה מאוד להעביר את הזמן עם אמא שלה.

לסבתא היו חברים שגרו לידה. החברה הכי טובה של סבתא היתה נוצרית בשם פטריציה שעד היום הן בקשר. אחרי שעזבתי את לוב והגענו לאיטליה ניתק הקשר בין סבתא לבין חברתה פטריציה. בשנת 1971 שסבתא גרה כבר בארץ, פטריציה עברה במקרה ליד החנות שהייתה שייכת לאבא של סבתא ופתאום ראתה את אחיותיה של סבתא ומאז חודש הקשר. פטריציה שמעה שסבתא מגיעה לרומא עם אבא שלי, והיא ישר הביאה לי מתנה וכך נוצר הקשר מחדש. עד היום סבתא ופטריציה בקשר ונפגשות כאשר סבתא מגיעה לבקר ברומא.

בלוב היה בית ספר יהודי אבל ההורים של סבתא החליטו לשלוח אותם לבית ספר איטלקי בזמן מסוים הממשל סגר את הבית ספר היהודי ונתן רק לבנים ללמוד תורה.

כל הקהילה היהודית למדה בבית ספר איטלקי עד גיל 17. סבתא זוכרת את ימי הלימודים כזיכרון טוב המורים היו טובים והתייחסו אלינו טוב. כל התלמידות היו נזירות והחינוך היה ברמה מאוד גבוהה. כאשר לימדו נצרות – היו נותנים לנו להגיע מאוחר לכיתה. סבתא מספרת כי היו פעמים שהיא נשארה בשיעור כדי לשמוע מה ההבדל בין הנצרות ליהדות.

כשפרצה מלחמת ששת הימים, בשנת 1967, התחילו תושבי המקום לרדוף אחרי היהודים. אבא של סבתא, משה אדדאדי ז"ל,  החליט שהגיעה הזמן לעזוב את לוב ולעבור לגור במקום טוב יותר.

אמא של סבתא, קלמנטינה ז"ל, התקשרה לרופא משפחה שהיה גם חבר משפחה איטלקי להתייעץ אתו איך ולאן יוכלו לעזוב.

הוא התקשר לשגרירות האיטלקית (כי יש להם אזרחות איטלקית ואיטליה אפשרה לכל מי שמעוניין להגיע לאיטליה) במקרה הדרכונים היו בתוקף בגלל שנה לפני כן האחות הבכורה התחתנה ברומא. אבא של סבתא נתן כסף לרופא כדי שיקנה כרטיסים לטיסה לאיטליה.

בתאריך 11 ביוני 1967 בחצות, הם, תשעה אנשים עם שתי מזוודות, בלי כסף, בחושך מוחלט, עלו על אמבולנס (שהזמין הרופא משפחה) שהסיע אותם אל השדה תעופה. הם פגשו חברים שגם הם היו מבועתים כמוהם. הם הגיעו לרומא בשדה תעופה לאונרדו דה וינצי שמה חיכה להם דוד רבא קראו לא פרזי ז"ל נצל שואה בשביל להתפרנס למד את המקצוע גילוי עתידות השכיר להם שני חדרים גדולים בדן ברקפסט. הם גרו שם 40 יום, עד שאבא שלה השכיר דירה והתחילו חיים חדשים. אחרי שלוש שנים, בתאריך 7/6/1970 , התחתנו בבית הכנסת הגדול של רומא ולמחרת כבר היו בארץ.

הזוית האישית

טוב וכיף מפני שאנחנו לא המון ביחד בגלל שאנחנו לא גרים באותו עיר ואף פעם לא שמעתי את סיפור העלייה שלה. עד עכשיו היינו זמן ביחד – לפעמים בשבת ולפעמים לפעמים בחגים.