מאגר סיפורי מורשת

מסיפורי הורי: העלייה לארץ ישראל היא חלום שהתגשם, עבורם ארץ ישראל הייתה ציון – ארץ זבת חלב ודבש. הדרך הייתה חפוזה ומפרכת. היה יום יומיים של התארגנות ואת מרבית רכושם השאירו מאחוריהם. הנותר הוחרם על ידי השלטונות. עם זאת, זיכרונות מורשת להפליא טבועים בהם ממורשת אבותיהם בעיראק. כל העולים הועמסו יחד עם כל הציוד אל שער העלייה. רוב המשפחה עלתה לארץ ישראל במבצע עזרה ונחמיה במרץ 1951, ואני רק בת חודש . הגענו ישר למחנה עולים טירה בחיפה, והמשפחה שהתה שם כיומיים בלבד. מספר אפשרויות עמד בפניהם ולמרות זאת הם העדיפו להתגורר עם כל המשפחה במעברת אור יהודה שנקראת סקיה א' ולא ברחוב איינשטיין ברמת אביב. המשפחה התמקמה באור יהודה. במעברת אוהלים הייתה צפיפות ומחסור במצרכי מזון, תנאים סניטריים ירודים כמו אקלים קר, גשמים, רוחות עזות, אובך וחול. מצב קשה שלא ציפו לו אך למרות הכל המשיכו קדימה.

 

 באור יהודה הוקם מחנה אוהלים  המעברה שנקרא סקיה א' ובה התגוררה המשפחה היקרה והמכובדת. המצב במעברה היה קשה מאוד – הדוחק, התנאים הסניטריים ובעיקר המחסור במצרכים לתינוקות ולילדים .מזג האוויר החורפי  הקשה מאוד את החיים במעברה באוהלים. חורף 1951,1952 סופה עזה פקדה את האזור. גשמים עזים, רוחות חזקות, פתיתי שלג ושיטפונות ללא הפסק .      

 

כל המשפחה התכנסה בתוך האוהל ,הגשמים והרוחות העזות הציפו את האוהל המתנדנד. העששית הדולקת באוהל  התנדנדה ומהבהבת מצד לצד עד שנכתבה. הייתה עלטה באוהל, ואבי החזיק ביתדות האוהל שלא יעופו. אמי אוחזת אותי בזרועותיה חזק ועיניה נשואות מעלה. הייתי עטופה בחיתול בד שהיה דבר הלבוש היחיד שאמי הצליחה להציל מהסופה. גשם ורוחות עזות  ללא הפסק, סבי ישב בפתח האוהל נשא עיניו לשמים וקרא פרקי תהילים שלא יקרה דבר נורא. האוהל עף וכל מה שהיה בו נסחף במבול הנורא. גשם זלעפות ורוחות חזקות. הכל היה רטוב ונסחף החוצה. אני ומשפחתי שומעים שריקות מהרוחות העזות. הפחד היה נורא.

האוהלים נפגעו ומעט הרכוש שהיה ניזוק. בגלל זה עובדי הסוכנות גייסה את צה"ל וחיילים רבים עזרו בכל מה שכרוך בלהחזיר את קורת הגג לתושבים. גם הגיעו אנשי סיוע מיישובים והרים בארץ לקחת את ילדי מעברות לביתה עד חלוף זעם הסופה אבל אמי לא הסכימה למסור אותי לידם ואני מצוטטת את מאמרה "אני לא אתן את בתי ואנחנו נעבור זאת ביחד עם אמונה וזעקה לה'" ועכשיו שאני משחזרת סיפורים מהעבר אני מבינה שאם אמי הייתה מוסרת אותי ייתכן שלא הייתי חוזרת לאמי ולא הייתי מכירה אותה.

 

אני מביעה התרגשות עצומה ודמעות זולגות מעיני. בוכה בוכה מהתרגשות ומזדהה עם הסיפור האמתי שנגלה לנגד עייני מפי הורי. הסיפור שוחזר והוצג בתערוכת הארבעים למדינת ישראל בגני התערוכה בתל אביב. 

 

תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס אושא מורה מובילה אסנת יוסף, תשע"ד