מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הדור הקודם של סבא

סבא דורון ותמי
תמי וסבא דורון
הסיפור של סבא ושל תמי

סיפורו סבא דורון

נולדתי בישראל בעיר תל אביב בשנת 1952.

גדלתי ברמת גן ברחוב יהלום, היום הרחוב נקרא קרניצי. גדלתי בבית רגיל עם שתי אחיות וחברות של אחים. עם מריבות של ילדים. הכבישים אז היו מגרש המשחקים שלנו. בתקופה ההיא כמעט ולא היו מכוניות על הכבישים. בבית דיברו בעברית. ההורים, כשלא רצו שנבין דיברו באיידיש. המאכלים בבית היו מאכלים פולניים עד ששכנה ספרדיה של אמא שלי לימדה אותה אותה את סוד התיבול שלהם. בימי שישי נהגנו לערוך קידוש, ובשבתות היו טיולים משפחתיים ברחבי הארץ.

אבי, סבא יצחק, עלה בגיל 3 מפולין ואמי, סבתא הניה ילידת הארץ. הוריי לא חוו את השואה.  משפחת סבי מצד אמי נספתה ברובה בשואה. בבית מעולם לא דיברו על זה. מצד אבי לא זכור לי הרבה. הייתי ילד צעיר כשנפטרו. מצד אמי סבא מרדכי וסבתא יונה היו חלק מחיי ומחיי המשפחה.

סבתא יונה הייתה עקרת בית. סבא מרדכי היה מכונאי שתיקן תנורים של מאפיות. כשסבא יצחק שהיה בעל מאפייה בשנות העשרים לחייו פגש את סבתא הניה, שהייתה בת 16, ושאל מה עושה אבא שלה, נודע לו שהוא מכיר אותו דרך תיקון התנורים. סבא יצחק מאוד התלהב מהקשר המקצועי ומסבתא הניה שאוהבת עד היום לספר על פגישתם הראשונה, איך באה כנערה צעירה עם חצאית ונעלה נעלי סירה וגרביים לבנות מקופלות.

בילדותי אמי נהגה לשיר לי שירי ילדים ושירי ארץ ישראל. למדתי בבית ספר אורה, ולאחר שעברנו דירה למדתי בבית ספר עליות, שניהם ברמת גן. בתיכון למדתי בבית הספר אורט ברמת גן. בילדותי שיחקנו בשבע אבנים, בגוגואים, דודס, קלאס, ומחבואים.

מאז גדלנו הלכנו לצבא, יצאנו לחיים, אני נכנסתי למפעל של סבא יצחק, שהיה המפעל הראשון בארץ לייצור מוצרי מאפה, ובהמשך צרפתי למפעל את הבן שלי – אבא לירון.

אנחנו אוהבים ללכת לקולנוע ולצפות בסרטים, להפגש עם חברים, לנסוע לחו"ל, ללכת לערבי זמר, לרקוד, והכי אנחנו אוהבים לראות את הנכדים.

סיפורה תמי

נולדתי בישראל בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. הורי גרו ברמת גן ,שם גדלתי, ושם אני חיה גם היום. השפה שדיברנו בבית הייתה עברית. הורי שניהם ילידי הארץ, והוריהם – הסבים והסבתות שלי עלו לארץ בשנת 1920. הם עלו מפולין ומרוסיה וכשהגיעו הסבים מצד אבי לארץ הם השתכנו ביפו ואחר כך עברו לתל אביב.

אבי נולד בתל אביב ולמד בישיבה. מצד אמי הם גרו בכפר אברהם שליד פתח תקווה ומשם עברו לפתח תקווה. אמי נולדה בבית בכפר אברהם. השפה בה דיברו בבית משפחת אמי הייתה עברית, ובבית משפת אבי יידיש ועברית. הורי דיברו עברית, וכך גם אצלנו בבית. כשהסבים שלי הגיעו לארץ הרבה מהתושבים דיברו ערבית. הם למדו שפה זאת והשתמשו בה מול האוכלוסיה דוברת הערבית.

סבי וסבתי מצד אבי היו אנשים דתיים. בכל מוצאי שבת היינו מתכנסים כל הדודים עם בני הדודים להבדלה. לאחר מכן כל המשפחה נשארה לארוחה שכללה דגים חלות שנאפו במאפייה שהייתה לסבי. בבית הורי האוכל היה מאוד מגוון. אמי שגדלה בפתח תקווה בישלה מאכלים שלמדה מחברותי שבאו ממדינות שונות. עם זאת תמיד נשמרה המסורת של דגים ממולאים בימי שישי, פלפלים ממולאים היו מאכל מאוד אהוב בביתנו. בחגים היו אופים קיגל שזו פשטידת אטריות מתוקה/חריפה.

הרקע ההיסטורי בו גדלתי היה שלשני הורים ששירתו בצבא, שם אף הכירו. הורי חוו את הכרזת המדינה ואת הקמתה ואנו גדלנו על הסיפורים האלה. אמי מאוד אהבה לספר לנו את סיפורי ילדותה, על הבית בו גדלה. זה היה בתחילה צריף, כשהשירותים היו בחצר. כשגדלה מעט הם עברו לבית בנוי בפתח תקווה. בבית ילדותה היו להם בחצר עיזים ותרנגולות וכילדה היא הייתה חולבת את העיזים ואוספת את ביצי התרנגולות. סבתה של אמי גרה איתם, ובדירה מעליהם גר דוד שלה ובן דודה היה לה כאח עד שכאשר הייתה בת 15 נולדה לה אחות. סבתא של אמי הייתה זו שבישלה בבית ואמה של אמי יצאה לעבוד מחוץ לבית. אמי תמיד סיפרה על המאכלים הנפלאים שסבתא הייתה מבשלת.

למדתי בבתי ספר ברמת גן. חברותי היו מהשכונה בה גדלתי. נהגנו לשחק בהמון משחקים מחוץ לבית. מחבואים, אצבע שחורה, קלאס, תופסת, מחניים, קפצנו בחבל ובחופשים היינו בונים מחנות מאוהלים בחורשה שהייתה סמוכה לבית. אהבנו גם לשחק בסימני דרך ובמשחקי כדור.

היום אני מכהנת בהתנדבות כיו"ר ויצו רמת גן ועוסקת באימון אישי. בעברי הייתי שנים רבות סוכנת ביטוח ויועצת פנסיונית. אני מאוד אוהבת את עשייתי בויצו. זוהי עבודה משמעותית עם יכולת להשפיע על ברים קורים בחברה ובקהילה בה אני נמצאת. אני אוהבת מאוד את עבודתי כמאמנת אישית. יש בעבודה זו עניין רב ותמיד בעייני מעניין לעסוק באנשים ובתהליכים שהם עוברים.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים, צפייה בסרטים, אנו אוהבים לצאת עם חברים, לכת לערבי זמר, ותחביב אהוב עליי במיוחד הוא הבישול. מעל הכל אני אוהבת להיות עם הנכדים.

הזוית האישית

אלון: דרך המפגש הכרתי יותר את תמי ואת סבא שלי – סבא דורון. היה לי כיף בסיור בבית התפוצות.

תמי: חיכיתי למפגשים כיוון שהייתה לי הזדמנות להיות עם אלון וללמוד להכיר אותה יותר. כיף היה לי לדבר איתה ולספר לה סיפורים מעברי.

מילון

גוגואים
גלעיני פרי המשמש

ציטוטים

”היינו משחקים עם הגוגואים בזריקה לבור או מול קיר“

הקשר הרב דורי