מאגר סיפורי מורשת

שמי פולה, נולדתי בשנת 1946 בקווקז, במדינת דאגסטן בעיר דרבנט להורים ישראל ונחמה קוט. שני הוריי הגיעו לקווקז כשהם נמלטו מהגרמנים במלחמת העולם השנייה. אמי הגיעה מאוקראינה ואבי מפולין.

אבי היה ציוני מאוד ומאחר שהיה מאוד מבוסס מבחינה כלכלית, עזר ליהודים-אסירי ציון ששוחררו מהכלא והיו חסרי כל משפחה ופרנסה. אבי שיקם אותם ושיכן אותם בביתנו החם.

שני הורי הגיעו לעיר דרבנט ושם נפגשו, הכירו וכך נולדתי.

גדלתי כמו "נסיכה”. מצבם הכלכלי של הורי היה מצוין וגרנו בבית פרטי על שפת ים הכספי. זה היה חריג למקום ולתקופה ברוסיה. הייתה לנו באר בחצר, גידלנו חיות כגון: תרנגולות, אווז, חתולים וכלב. הייתה לי ילדות מאושרת ומפונקת. עד גיל 12 למדתי בבית ספר יסודי והייתי תלמידה מצטיינת שכבתית כל השנים.

בשנת 1958 הגבולות בין ברית המועצות היו סגורים ואף אחד לא היה יכול לעזוב את המדינה. רק בגלל שאבי היה אזרח פולני אפשרו לו לחזור לארץ מולדתו – פולין. אז התחיל כל המסע לפולין, נסענו ברכבת במשך יומיים ולאורך הדרך קנינו אוכל מאיכרים בכפרים שבדרך. בגבול בין רוסיה לפולין בדקו אותנו הרוסים ביסודיות יתרה – לקחו לנו את כל התכשיטים בטענה שאלה אוצרות טבע-רוסיים ואסור להוציאם מחוץ למדינה! מהפחד לא התנגדנו, ידענו שהם יכולים לא לאפשר לנו לעזוב את ברית המועצות.

בפולין חיכו לנו ארגונים יהודיים כמו הג’וינט שהיה אחראי על פיזור היהודים בערים שונות ואותנו שלחו לעיר זגוז'לץ שעל גבול גרמניה המזרחית. היה לי קשה מאד משום שלא ידעתי את השפה הפולנית ונעקרתי מהמקום החם שגדלתי בו, הכל היה זר מבחינתי והיה לי שונה וקשה מאד.

אבי היה מאד ציוני ותמיד חלם לעלות לארץ ישראל. בשנת 1960 לאחר שנתיים שגרנו בפולין, הגישו הורי בקשה לעלות לישראל. בקשתם התקבלה ואז התגשם חלומו הציוני של אבי לעלות לארץ ישראל.

שוב התחיל עוד מסע בנסיעה ברכבות ברחבי פולין ולאחר מכן, טסנו במטוס לארץ ונחתנו בשדה תעופה לוד בשנת 1960. הגענו במונית להרצליה, למעברת נוף ים, שוב מקום חדש, שוב להתרגל לשפה חדשה ולאנשים חדשים.

הזוית האישית

סיפורה של פולה רוסין תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר ויצמן בהרצליה, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה יערה בדרק-ברק, ותועד על ידי הנכדה קארין רומנו.