מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני אסתר זרו, נולדתי בשנת 1968 באתיופיה בכפר גולטוש ועליתי לארץ במבצע משה בשנת 1984.

כשהייתי בת שלוש, הוריי התגרשו ונשארתי אצל סבתא שלי מצד אבא. בגלל שהוריי התגרשו, אני ואחי הקטן היינו שומרים על הצאן והיינו מקבלים חלב פעם בשבוע, מהחלב אמי הכינה חמאה ומכרה. אמי מכרה גם כלי חרסינה ואפילו מכרה גחלים.

הבית שלנו היה עשוי מקש ובוץ והיה בית צנוע ביחס לבתים באזור, כי אמי הייתה גרושה ולא היה לנו אבא שיפרנס. את אבי לא זכיתי לראות הרבה באתיופיה. ראיתי אותו רק פעם אחת בארץ, ולא ראיתי אותו יותר. לאמי היה מוסר עבודה. היא עבדה קשה בקיץ ובחורף לא הייתה יוצאת מהבית, כי חצי משהייתה מרוויחה בקיץ בזבזה, וחצי שמרה לחורף. היינו שומרים מזון במבנה מקש. בשוק קנינו רק מלח וסוכר, את השאר הינו מייצרים בעצמנו.

שבת באתיופיה

בשבת הינו אוכלים לחם מיוחד בשיטת בישול בה חופרים בור באדמה, שמים עלים אכילים וחמאה. היינו מדליקים אש ושמים את הבצק על העלים עם החמאה, שמנו הכל בסיר גדול ועל הבצק היינו מבשלים אפונה. לאחר שכיבינו את האש החום שנצבר היה מבשל את זה, קראנו לזה 'פיטפיט'. היינו אוכלים את זה עם המשפחה המורחבת בבית סבי. כל אחד היה מביא מה שיש לו בבית וסבי היה מביא הכי הרבה אוכל. תמיד כולם קיבלו אותה כמות אוכל  ומי שלא רצה לאכול את הלחם המיוחד קיבל 'קיק ווט' שזה אפונה או עדשים או פול או חומוס, מזה היינו עושים ממרח ואוכלים.

בשבת גם היינו נחים. היה מנהג אצלנו שבשבת הגברים לא הולכים עם חגורה, הגברים הסתובבו עם בגד דומה לפיג'מה גדולה וביום יום היו מסתובבים עם חגורה על המכנסיים. ביום יום היינו אוכלים אינג'רה, דאבו וקולו. לרוב אכלנו אינג'רה.

בשכונה שלנו היינו רק יהודים. גם מעבר לנהר היו יהודים, השכונה הייתה בגודל של נתניה. באזור שלנו גרו גם נוצרים, מחלקם חווינו גזענות בגלל שאנו יהודים וקראו לנו 'בודה'. היינו משחקים ביחד כל השכונה במיוחד ביום שבת, היינו חותכים עלים לחצי והיינו אומרים שזה אינג’רה. אני זוכרת שבכל שבת היינו מקבלים פרוסות לחם, כל הילדים היו יוצאים החוצה ויושבים ביחד עם העלים שחתכנו לפני כניסת שבת.

לפני כניסת שבת היינו בונים בית קטן מעץ בו ישבנו ושיחקנו בו. יום אחד, פתאום ירד גשם, הגשם כמעט לקח אותנו, הוא היה לוקח אותנו אם לא נכנסנו לבית שבנינו במשחק. הורינו חיפשו אותנו ולאחר שמצאו אותנו, אמרו לנו שאנו לא משחקים ליד הים יותר. אני זוכרת שהיינו משחקים חמש אבנים וגם שיחקנו ג'בטה והתנדנדנו על נדנדה. למדתי מכיתה א' עד כיתה ו' באתיופיה. כשהגעתי לארץ ישר שמו אותי באולפן ללמוד עברית. כשעליתי לארץ גרתי בנתניה באזורים, זוהי ילדותי. כיום אני אימא לשלושה ילדים: שתי בנות ובן, וסבתא לשניים: בן ובת.

אטלס – הפרה של אימא

לאמי באתיופיה הייתה פרה, קראו לה אטלס. היו לה קרניים גדולות, היא הייתה שחורה. רק אמי התקרבה עליה. אם מישהו אחר היה מתקרב אליה היא הייתה מפילה אותו ומגלגלת אותו על הרצפה. אימא הייתה מאכילה אותה תמיד. פעם אחת התקרבתי אליה, והיא דחפה אותי למדורה בטעות כי לא ידעה שיש שם אש, ניצלתי ואימא שלי כעסה על הפרה מאוד אבל שתקה. אימא שלי הייתה אומרת לאטלס "בוקר טוב", ואטלס הייתה עונה לה "מווו", כאילו היא אומרת לה גם בוקר טוב. פעם אחת בת דודה שלי באה להזמין את אמי בהוראות הדודה. באותו הזמן אמי האכילה את אטלס ובת דודתי התקרבה, אטלס הפילה אותה למטה והיא צעקה: "הצילו הצילו!". אמי אמרה: "לא, אטלס, תפסיקי!" ואטלס הפסיקה.

כשהיו חולבים את אטלס, אם אמי לא הייתה עומדת לידה, היא לא הייתה מוציאה חלב. אטלס הייתה מיוחדת, אם מישהו שהוא לא אמי מנסה לחלוב אותה היא לא נותנת חלב. כשעלינו לארץ מכרנו אותה בעיר. לכל מקום אליו אמי הלכה, אטלס הלכה אחריה, ממש כמו כלב, והריחה אותה. תמיד אמרו לאמי: "תתחבאי, תתחבאי, שהפרה לא תמצא אותך".

מסר לדור הצעיר

המסר שאני רוצה להעביר לדור הצעיר הוא, שאל תהיו כמו העולים החדשים שלא מלומדים. היום הדור הצעיר חייב להיות מלומד, אחרת האנושות לא תתקדם, עוד מסר שאני רוצה להעביר זה שאל תפלו ואל תעשו איפה ואיפה, כי כולם שווים וכולם בני אדם.

לי יש שלושה ילדים ואני רוצה שיהיה להם ולכל הדור הצעיר רק טוב. חשוב לא לריב אחד עם השני ולזכור שמי שנותן, בסוף מקבל. אם הייתם מכירים אותי אישית הייתם יודעים שאני אוהבת לעזור, כי אני מאמינה שאלוהים יעזור לי בחזרה, אני לא עושה איפה ואיפה זה משפחה ואיפה זה לא. אז אני רוצה שהדור הצעיר ילמד, לא יריב, לא ישנא סתם, שתפגשו עם המשפחה, תאכלו ביחד ותשתו ביחד בשבתות וחגים ולפעמים גם בסתם יום רגיל. וזה המסר שאני מוסרת לדור הצעיר.

הכרות ונישואים

אני הכרתי את בעלי בשידוכים, בהתחלה לא רציתי אותו אבל אמי אמרה לי שהוא גבר טוב, אז בסופו של דבר הסכמתי להיות חברה שלו ולאחר מכן התחתנו. כשהתחננו לא היה לנו כסף לאולם אז התחתנו מתחת לבניין שלנו.

בלידה הראשונה שלי היה לי לחץ דם גבוה והלכתי לטיפת חלב, באותו הזמן לא ידעתי מזה לחץ דם גבוה ובטיפת חלב אמרו לי ללכת לבית חולים, כשחזרתי מטיפת חלב הלכתי לחמתי שגרה ליד. אמרתי לה שאמרו לי שיש לי לחץ דם גבוה ושאני צריכה ללכת לבית חולים, כשהלכתי לבית חולים היא באה איתי. כשהגעתי לבית חולים, חשבתי שיבדוק אותי רופא וישלח אותי הביתה, אבל הוא אמר שאני צריכה להישאר תחת השגחה. הרופאים אמרו לי שאני צריכה ללדת בניתוח. מטופלת שהייתה לידי שמעה את מה שהרופאים אמרו לי ואמרה לבעלי שאני יולדת בניתוח, אז אמרתי לו שלא יאמין לה והרגעתי אותו. אפילו אני חשבתי לעצמי שלא אלד בניתוח, אמרתי לבעלי שיביא לי בייגלה, והאישה שהייתה לידי אמרה לי לא לאכול את הבייגלה ולבסוף אכלתי אותו. לפני שילדתי נתנו לחתום על טפסים ואחרי כך ילדתי את בתי הבכורה. גרנו אצל חמותי ולאחר מכן קיבלנו דירה מעמידר בקומה רביעית, הייתי צריכה לעלות עם העגלה.

אני זוכרת שיום אחד הלכתי לקניות עם הילדה הקטנה שלי. חשבתי שהגעתי לבית שלי אבל הגעתי לבניין דומה, עליתי עד קומה רביעית ואני מנסה לפתוח את הדלת – והדלת לא נפתחת. בסוף יצא משם ילד, אז הבנתי שהבית לא שם. ירדתי ארבע קומות ועליתי את הקומות עוד הפעם, פהעם בבניין הנכון.

אחרי חמש שנים נכנסתי להריון בפעם השנייה. אז הייתי תמיד רעבה והייתי אוכלת בלי סוף. אחרי שילדתי רציתי לאכול, אבל אסור לאכול אחרי לידה. שלחתי את בעלי להביא לי אוכל, והאחות אמרה לי לא לאכול ובכל זאת אכלתי. את בני השלישי ילדתי גם בניתוח.

הזוית האישית

סבתא אסתר: המסר שאני רוצה להעביר לדור הצעיר הוא – אל תהיו כמו העולים החדשים שלא מלומדים. היום הדור הצעיר חייב להיות מלומד אחרת האנושות לא תתקדם, עוד מסר שאני רוצה להעביר זה שאל תפלו בין אנשים, ואל תעשו איפה ואיפה, כי כולם שווים וכולם בני אדם. אני רוצה שהדור הצעיר ילמד, לא יריב, לא ישנא סתם. תיפגשו עם המשפחה, תאכלו ביחד ותשתו ביחד בשבתות וחגים ולפעמים גם בסתם יום רגיל. זה המסר שאני מוסרת לדור הצעיר.

עדיאל הנכד המתעד: סבתא היקרה, נהניתי מהתהליך, למדתי המון, תודה רבה על ההשתתפות שלך. זה לא מובן מאליו שהטרחתי אותך ושיתפת פעולה.