מאגר סיפורי מורשת

שמי  שרה  פולקס {ברוס] נולדתי בפולין בעיר ולודבה  ב-1933. אבי חיים, אמי חיה'  אחי יוסף ואנוכי הקטנה שרה'לה. נוסף לזה היו סבא, סבתא דודים ודודות ובני דודים שלי.

כשפרצה מלחמת עולם השנייה, המשפחה שלי, היחידה מכל המשפחה המורחבת, עזבה את העיר ונסענו לסבתא רבא שלי בכפר שהיה בצד הרוסי.  קרה כך שהודות  לזה הגענו לרוסיה.

ברוסיה, היינו במחנה סגור וההורים עבדו עבודה קשה. אני הייתי קטנה ולא עבדתי.

נשארתי ימים שלמים במחנה, עד שנודע לנו שהתקבלה החלטה שכל הילדים יסעו לכפר הסמוך ללמוד בבית ספר.  הדרך לבית הספר היתה קשה. היינו צריכים לחצות נהר גדול בסירה קטנה, ואני מאוד פחדתי מהשיט. לא הייתי מוכנה ללכת לבית הספר. וכך נשארתי בבית ימים שלמים, לבד כי כולם הלכו לעבודה. 

היינו באותו מחנה שנה אחת.  אחר-כך שוחרנו מהמחנה והיינו אנשים חופשיים. יכולנו לנסוע לאן שרצינו. זו היתה הרגשה מצויינת. כולם נסעו לארצות חמות יותר. גם אנחנו נסענו לאוזבקיסטן והתגוררנו בעיר אנדיזן.

כאן היה המצב לגמרי שונה כי היינו חופשיים. המבוגרים עבדו, ואני הלכתי לבית ספר. ככה זה המשיך עד סוף המלחמה.

 בסוף המלחמה חזרנו לפולין. בפולין נאאלצנו לחכות חמש שנים עד שהצלחנו לעלות ארצה.  הגענו ארצה בדיוק ביום העצמאות, בשנת 1950,  ישר למחנה עולים. במחנה העולים גרנו בתקופה הראשונה עד שקבלנו דירה בקריית ים שליד חיפה.

גרתי עם המשפחה עד שהתחתנתי ועברתי עם בעלי לגור בקריית אתא. מאז יולי האחרון 2012 עברנו לגור במעלות. אנחנו מתגוררים במעלות סמוך לבתנו הקטנה.

חבל לי, שחוץ ממשפחתי לא שרד אף אחד, מתקופת השואה, כולם הושמדו. היחידי שניצל בשואה נהרג בארץ !

בן דודי, בחור בן כ-17 , הוא הצליח להתחמק ולברוח ליערות, הוא היה אחד הפרטיזנים. כשנגמרה המלחמה הוא היה אחד הראשונים, שהפליגו ארצה, בארץ הצטרף ל"אצל" ובאחד הפעולות שלהם הוא נהרג !