מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הגיטרה של סבא יואב

נויה וסבא יואב בביקור בבית התפוצות
סבא יואב תורם לקופת הקרן הקיימת לישראל
חבורת ניגונים

על מנת לגעת בנקודה המשמעותית שעליה אדבר, אומר שהנני בן להורים שעברו את תקופת השואה כבוגרים בדרך קשה ביותר.

אבי, שלום-יוסף עדיני לבית זילברברג היה נשוי לפלה והיה אב לעדינה. הוא היה האח הבכור במשפחה של הורים ותשעה אחים ואחיות. כידוע, רוב יהדות  פולין הושמדה על ידי הנאצים ימח שמם וביניהם כל משפחתו של אבי, כולל רעייתו ובתו עדינה. לארץ ישראל הוא הגיע ב-1943 עם צבא אנדרס, הצבא הפולני שהוקם והתארגן בסיביר למטרת מלחמה בגרמנים. הצבא ערך מסע שעבר דרך עירק, אירן, סוריה וישראל עד הגיעו לאיטליה, שם נערך הקרב המפורסם בין הפולנים לגרמנים, הקרב במונטה קסינו. אבא שינה את  שם משפחתו לעדיני, על שם בתו עדינה אחרי שווידא שנרצחה יחד עם אמה באושוויץ לקראת סוף המלחמה.

אמי, מלכה-מרים עדיני לבית האבר, למדה בסמינר לגננות ומורים בווילנה, וכבוגרת הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. היא עלתה לארץ עם אניית המעפילים "ולוס" ב-1934 במסגרת העליה החמישית. בשנת 1938 במסגרת "חומה ומגדל", השתתפה בהקמת קיבוץ "מסילות" בעמק בית שאן, ושמשה הגננת הראשונה בקיבוץ במשך כחמש שנים. אימא איבדה בשואה את כל משפחתה הענפה וביניהם הורים ושבעה אחים ואחיות.

אימא פגשה את אבא בתל אביב בשנת 1947 ואני נולדתי בדצמבר 1948, חודשיים אחרי מבצע "עשר המכות" לכיבוש הנגב, מבצע הידוע בכינויו "מבצע יואב". לשמי נוסף השם אליהו- שמם של שני סביי משני הצדדים.

גדלתי כנער בתל אביב, העיר הגדולה, והשכונה ברחוב נחמני, על אף הכאב הפנימי של רבים מתושביה, הייתה מסבירת פנים. שכניי היו ניצולי שואה שניסו לשרוד בישראל של שנות החמישים שהייתה נתונה בצנע ובתנאים לא נוחים. כמו רבים אחרים, הייתי בן יחיד וניסו לתת לי את המרב, אלא שהתנאים בבית היו דלים. גרנו בדירת חדר ששימש גם כחדר הורים גם כסלון וגם כחדרי. אימא ואבא עבדו מאוד קשה לפרנסתנו ולמטרת רכישת דירה גדולה יותר של שני חדרים.

סבא יואב תורם לקופת הקרן הקיימת לישראל

תמונה 1

נערותי ובגרותי 

משחר נעוריי נחשפתי בבית ההורים לסביבה תרבותית. אמא ואבא הביאו מאירופה את האהבה להצגות, לקונצרטים, לאופרה ולקולנוע. בנפשי ניטעה הערגה למוסיקה, ואכן, כשרק יכולתי רכשתי גיטרה והתחלתי לבטא עצמי באמצעותה.

לימים, בשנות לימודיי בטכניון בחיפה, נהגנו לקיים ארוחות ערב שבת, וביחד עם מושון, חברי מילדות, ניגנו יחד על שתי גיטרות. בתום הלימודים, עם חזרתנו לתל אביב, צרפנו להרכב את אברמיקו – אחיו התאום של מושון שניגן בחלילית. ניגנו על בסיס קבוע, אחת לשבוע. הצטרף אלינו ברוך, השכן של אברמיקו, שהפליא לנגן במפוחית. לימים, הכיר לנו ברוך את ישראל שניגן במנדולינה ואת "המאסטרו" דני שהיה על הכינור. כך הפכנו להרכב של שישה כלים.

הרכב "ניגונים" 

נפגשנו בתדירות קבועה ועבדנו על חומר שכלל בדרך כלל שירי ארץ ישראל, אבל גם מוסיקת עולם עם נעימות שכל אחד מאיתנו הביא מבית אבא. את העיבודים והצירופים של המנגינות והשירים ערכתי אני בזמני החופשי. ניגנו בדרך כלל בבית, אולם בחדשי הקיץ נפגשנו בפרק והנעמנו את הזמן לרבים שהקיפו אותנו. קראנו לעצמנו "חבורת ניגונים". סביב החבורה נוצר הווי של חגיגת החגים, מסיבות ימי הולדת והשתתפות בפסטיבלי זמר ברעננה, בערד ובצפת. בין היתר חגגנו את ט"ו באב – חג האהבה. נהגנו להתכנס בשיפולי דיונת החול הנודדת באשדוד, ואחרי הרצאה מכוננת וטיול ג'יפים קצר, התמקמנו על הדיונה, "פתחנו" שולחן וניגנו לאורך ירח מלא עד לשעות הבוקר המוקדמות. הנגינה הייתה מלווה בסיפורים משעשעים ובקטעי סולו של נגינה ושירה.

פרק נכבד במהות החבורה היה קשור להתנדבות ולנתינה. במשך עשרות שנים התנדבנו לנגן במקומות רבים, כגון המחלקה האונקולוגית בתל השומר, בהדסה עין כרם בירושלים, במועדוני קשישים השייכים לאגודת "ליונס", בבתי אבות ובמועדונים לאנשים בעלי קשיי ראיה ומגבלות אחרות. ניגנו אפילו במועדון הפנסיונרים של יהדות סלוניקי. ההופעה מול הקהלים השונים הייתה ללא תמורה, אלא רק מתוך רצון לשמח אנשים, דבר שהיה הסיפוק הגדול ביותר שלנו. נפעמנו מהדרך בה קיבלו אותנו בכל מקום, והתרגשנו מאד ממכתבי התודה הרבים שמאוגדים אצלנו עד היום בקלסר עב כרס.

אסיים בסיפור שנחשב אצלנו כדובדבן על העוגה והוא משנת 1993. באותו קיץ לקחנו את כלי הנגינה וטסנו לשבוע כיף בפריז. נהגנו להתחיל כל יום בארוחת בוקר מושקעת, ואח"כ נסענו ליעד שבחרנו ערב קודם. זה היה סאן מישל, מגדל אייפל, מונמארט, אזור המסחר לה דיפאנס, ואפילו ניגנו ביער בולון. ניגנו שעות אחדות בכל אתר כשלרגלינו מונח כובע לתרומות. בשעות אחר הצהריים נהגנו לנוח, ואחר כך לצאת לארוחה טובה ולבילוי מגוון במועדונים של פריז.

הגיטרה הייתה ותמיד תהיה עבורי אמצעי לקשר עם עולם הרוח, המלווה בדמיון וביצירה, ומחבר אותי להוריי המדהימים ולדור ההמשך של הנכדים.

הזוית האישית

 יואב אליהו: לסיכום, יצרתי עם חבריי תחביב שמשולב בהנאה רבה, בבלוי ובתרומה ובנתינה לחברה.

ועל כך גאוותי!

מילון

אונקולוגיה
חקר מחלת הסרטן

ציטוטים

”הגיטרה היא יצרתי עם חבריי תחביב שמשולב בהנאה רבה, בבלוי ובתרומה ובנתינה לחברה“

הקשר הרב דורי