מאגר סיפורי מורשת

שמי לאה אמויאל, אני בת 66, נולדתי בשנת 1953 בארץ. בתחילה גרנו בקיבוץ חפציבה. אימא שלי נולדה בהונגריה ואבא נולד בטוניס. אני הבת הבכורה. יש לי עוד שני אחים (אחות ואח). למדתי בקרית אתא בבית ספר "לוחמי הגטאות", לאחר מכן בבית ספר תיכון "דביר". שירתתי בצבא כחיילת חיב״ה (חיילת בשירות המשטרה) ולאחר מכן התחתנתי עם יחיאל, נולדו לנו ארבעה בנים. כיום יש לי שמונה נכדים, ארבעה בנים וארבע בנות.

אספר על בן דודי היקר ז"ל. בשנת 1981 נהרג בן דודי יוסף טהר. בן 28 היה בנופלו. יוסף, היה בן גילי ובילדותנו הרבינו לשחק יחד. הוא התגורר עם משפחתו במושב עזריקם שבדרום. אני הייתי נוהגת לבקר אותו בחופשים. אני מגיעה מעיר קטנה וכשהגעתי לבקר במושב, הייתי נהנית מאוד. יוסף לימד אותי לחלוב פרות. היינו רצים בפרדס הקרוב לביתם, קוטפים פירות מהעצים ונשארים ערים עד מאוחר.

כשהתגייס שירת בחטיבת הצנחנים. חבריו מספרים שתמיד עמד בראש. רוח ההתנדבות אפיינה אותו. באחד מן הימים כשהוא ופקודיו ביצעו תרגיל, התנפלו עליהם מחבלים והוא נהרג במקום יחד עם עוד שני חיילים. האובדן היה קשה מאוד לנו כמשפחה ולי באופן אישי. היה לנו קשר מיוחד וזיכרונות יפים מהילדות. אני מקפידה לעלות מדי שנה לקברו עם כל המשפחה המורחבת. אנו יושבים ומעלים זיכרונות על יוסף. יוסף מונצח בבית החייל בכפר ורבורג. הוא היה הגיבור שלי – הוא נפל בהגנה על המולדת. בן דוד מגונן ואוהב.

יהי זכרו ברוך.

הזוית האישית

לאה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה אוריה. התכנית נערכה בבית הספר אלון יזרעאל בעפולה, התשע״ט.