מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא שלי, שמואל קליין, נולד בעירה טורניה שבסלובקיה 1919 להוריו חיים אלטר וחנה.

משפחתו כללה שש נפשות. הוריו התפרנסו ממאפיה שהייתה בבעלותם. כשהיה בן עשרים קיבל צו גיוס לצבא הצ'כי. סבא החליט להסתתר ולמצוא דרך לעלות לארץ ישראל, בימים מצא מקום מסתור ובלילות היה מגיע למועדון השחמט ובאמצעות סיסמא שהקיש על הדלת, יכול היה להיכנס ולשחק במשך הלילה. הוא הצליח לשחד מבריחים שהעבירו אותו דרך הרי הקרפטים לים השחור, ומשם באניית מעפילים – ארצה. הוא השתכן בראשון לציון, ובהתחלה מצא את פרנסתו בעבודות מזדמנות, בבניית גשרים וכבישים.

לאחר מכן, כעבודה נוספת, לימד מתמטיקה בשיעורים פרטיים. כך הכיר את אשתו הראשונה – צילה, שהיתה תלמידתו. שמואל עבד לפרנסתו בתקופה זו כשותף במאפייה. בתקופה זו פגש את שמואל פרידמן שהיה חברו הטוב עוד מימיו בסלובקיה.

שהיה חברו למשחקי השחמט והכדורגל בסלובקיה. הוא הכיר לו את מועדון השחמט של ראשון לציון. מאז היה שמואל שותף פעיל מאוד בתחרויות שחמט, במשך כל חייו. בין היתר השיג שמואל בתוצאת תיקו מול אלוף העולם באותה תקופה וסיליי סמיסלוב שמשחק סימולטני רגיל. באותה תקופה סמיסלוב כבר היה אלוף עולם לשעבר (היה אלוף עולם בשנים 1957-8). אבל היה עוד בצמרת העולמית לפחות כ- 20 שנים נוספות (בשנת 1983 קספרוב גבר עליו בגמר תחרות המועמדים לאליפות העולם בדרכו לזכייתו באליפות העולם).

לאחר שנתיים הכיר סבא את סבתי, אסתר קליין.

אסתר הייתה ילידת ירושלים, ביתם של מרגלית ויצחק וולפסון. מרגלית תפרה כותנות, בין השאר, גם עבור מחייה השפה העברית, אליעזר בן יהודה. יצחק היה שרברב ובעל ידי זהב. אסתר נישאה בגיל 18 לשמואל איזקוביץ, שגר בראשון לציון והיה בעל רפת. בשנת 1945 נולדה להם בת בשם ניצה (לימים נחושתן). ניצה למדה בבי"ס חביב, הראשון בארץ שלמדו בו בשפה העברית.

בשנת 1947, כששמואל הוביל חלב במשאית שהייתה בבעלותו יחד עם עוזרו, הותקפו השניים ע"י פורעים ערבים ביישוב אזור, שמואל נפגע קשה ונפטר מאיבוד דם. אסתר האלמנה מצאה עבודה באפסנאות שהייתה בבעלות הקצונה הבריטית בצריפין (סרפנד) ושימשה שם כפקידה. היא למדה באליאנס והייתה דוברת צרפתית, אנגלית והעברית שלה הייתה רהוטה. היא נהגה לשיר וקולה היה ערב. אסתר ושמואל נישאו ונולדו להם שני ילדים: סבתי, ורדה, אשר נולדה בשנת 1952 וארנון בשנת 1955. הילדות של סבתי ואחיה הייתה בבית עם חצר גדולה שהיה בה משק עם לול ורפת. זה היה אחד ממקורות הפרנסה של הבית. הם מכרו ביצים, ירקות, תותים וורדים. היו להם ברווזים. בשלב מסוים עבר שמואל לעבוד כחשמלאי עובד צה"ל בבסיס חיל האוויר בתל נוף. שמואל היה אדם דתי והוא הביא את המסורת המשפחתית הביתה. הוא היה גבאי בבית הכנסת ובבית שמרו שבת. בימי שישי תמיד נעשה קידוש ושירת זמירות. במשך השנים הוא זכה בגביע לסקר – בשנים 1949, 1953 ו-1955, ואז קיבל את הגביע לצמיתות.

סבא שמואל זוכה בגביע

יום כיפור היה יום קדוש שבו כולם צמו והמסורת הזו עברה לאורך השנים במשפחה. שמואל היה שחקן שחמט מהבולטים במועדון בראשון לציון. הוא היה גם שחקן כדורגל ושוער. בד בבד עסק בהוראת השחמט בבתי התלמיד השונים בראשל"צ וגידל דור של שחקנים שהיו מבין האלופים במשחק בארץ. שמואל ראה בכך ייעוד והקדיש לנושא הרבה ממרצו ומיכולותיו. גם ארנון בנו היה שחקן שחמט מצטיין.

כל משפחתו של שמואל נספתה בשואה. נותר לו רק אח אחד – ישראל קליין, שהיגר לקנדה. במשך הזמן היגר ישראל עם בנו ובתו לניו יורק והקים שם בית אבות שהפך להיות עסק גדול ומשגשג, שילדיו ונכדיו ממשיכים בניהולו גם היום. ורדה, ניצה וארנון גדלו יחד, אולם הקשר עם חיים אחיהם למחצה ניתק לאחר שאמו של חיים נישאה בשנית ושם המשפחה של חיים שונה לשם האב- גורן.

לפני כחמש שנים, לאחר חיפושים שיזמה דודתי יולי, זכתה סבתי להכיר את אחיה. הקשר חודש, המשפחות נפגשו במפגש מרגש.

ומאז הם לומדים להכיר ולהשלים את החסר. מרתק לראות את הדמיון הפיסי בין האחים. השלמת הפערים לימדה גם שבשלב מסוים בעבר, דודי ארנון שיחק ברידג' מול אחיו חיים מבלי לדעת שמדובר באחיו. סבי נפטר בהתקף לב בגיל 63 ובאותו זמן נפטר גם אחיו בניו יורק.

ורדה סבתי הייתה בנעוריה מדריכה בתנועת הנוער הצופים ויצאה למסעות ומחנות עבודה במסגרת זו. סבתא למדה נגינה באקורדיון והופיעה בנגינה בקייטנות בשירה וציבור.

ורדה סיימה את לימודיה בגימנסיה הריאלית בראשון לציון בהצטיינות. במסגרת שירותה הצבאי שימשה כמורה בחינוך מבוגרים ("ביעור הבערות") במושב דלתון ובעיר יבנה.

סבתא הכירה את סבי יאיר שוורץ בטרמפ באת שנסע לעבודתו כמשווק תיקים במפעל "ארנקי ישראל" השניים נישאו בבית כנסת בתל אביב על ידי הרב  ישראל לאו וקבעו את משכנם בתחילה בראשון לציון ואחר כך בהוד השרון.

סבתי ורדה למדה במדרשה למורים למוסיקה (מכללת לוינסקי) ולימדה מוסיקה בגני ילדים עד פרישתה בגיל 60.

סבי יאיר שוורץ (לויצקי) נולד בקיבוץ בית אורן ב- 10.6.41 יאיר היה בן שלושת התינוקות הראשונים בקיבוץ הוריו יפה ויואל עברו להוד השרון בהיותו תינוק. אמו הייתה אחות בימיה הראשונים של המדינה ואביו עבד ב"סולל בונה". הם גרו במגדיאל ברחוב האהבה, ואחר כך בנו את ביתם ברחוב ההסתדרות 29. יאיר היה "ילד טבע" שלמד בפנימיה בעין כרם בירושלים ובקיבוץ משאבי שדה. ולמד בתכני של חייל האוויר ושירת במחנה תל נוף.

ליאיר וורדה נולדו שלוש בנות טללית (טלי) – 15.12.73. טלי נולדה בבית החולים אסף הרופא כשיאיר הגיע לחופשתו הראשונה בעת ששירת בסיני כחובש בתקופת מלחמת יום כיפור.

ביתם יולי – 21.1.78. נולדה בבית יולדות בכפר סבא. וביתם רותם- 29.3.85 נולדה בבית החולים "מאיר" בכפר סבא.

כיום טללית נשואה לגבריאל עקאב ולהם 3 בנות ובן – עדי -12.11.03, שירה – 12.1.06, רוני-13.8.10, אורי- 4.1.13. והם גרים בהוד השרון.

יולי נשואה לאשר בוחבוט ולהם 2 ילדים בן ובת, טליה – 31.12.08, אמיתי – 21.1.11 והם גרים בצור הדסה.

רותם נשואה לגיא רוכמן ולהם 2 ילדים בן ובת, דניאל – 21.12.14, ליאור 9.10.17 והם גרים בהוד השרון.

הזוית האישית

שירה: בעקבות תכנית הקשר הרב דורי, נחשפתי לראשונה לסיפור המשפחתי ולסיפורים האישים של בני המשפחה השונים אני גאה בהורי סבתי וסבי שלמרות הבעיות הכלכליות הקדישו את מירב מרצם בטיפוח הדור הבא.

ורדה: תכנית הקשר הרב דורי דרבנה אותי לחקור את תולדות המשפחה לדורותיה, לגלות את הסיפור המדהים של אבי, החל בהולדתו בסלובקיה ובהמשך חייו בראשל"צ. בעקבות התכנית יצרנו את האילן המשפחתי ומצאנו קרובי משפחה חדשים.