מאגר סיפורי מורשת

סבי משה, נפטר כשנה לפני שנולדתי, הוא חלה בשנת 1998 ונפטר בשנת 2004. בתקופת מחלתו, סבי כתב זיכרונות מילדותו. בנוסף, ערכה אמי ראיון עם סבי בנושא העלייה לארץ ועל כך אני מסתמכת.

סבי נולד ב-11 למאי 1941, בעיר פטרושיני בטרנסילבניה, חבל הארץ שבשנת לידתו היה שייך לרומניה, אך בעבר היה הונגרי, ולכן התרבות בה גדל סבי והשפה אותה דיבר הייתה הונגרית.

כשלסבי מלאו 19 שנה קיבלה המשפחה אישור לעלות ארצה. מסלול העלייה החל מבוקרשט שברומניה, משם טסו לרומא במטוס של חיל האוויר הרומני, היישר לאולימפיאדה שהתקיימה שם בשנת 1960. לאחר מספר ימים הגיעו לנאפולי ומשם הפליגו באנייה בשם "ארצה" לישראל. הייתה זו ההפלגה האחרונה של האנייה.

הגביע, היה גביע לקידוש והבדלה שנתרם על ידי סבו של סבי לבית הכנסת. בתוך הגביע נכתבה הקדשה עם שמות בני המשפחה, שנת התרומה והתאריך בו נתרם. במלחמת העולם השנייה הגביע נעלם מבית הכנסת.

כשנגמרה המלחמה אחד מתושבי העיר נתקל בגביע, זיהה את השמות החרוטים עליו והחזיר אותו למשפחה. באותן שנים אסור היה להוציא דברי ערך מיוגוסלביה. דודו של סבי היה פרטיזן ולחם לצידו של טיטו, כסגנו,  והמשיך לתפקידים בכירים בצבא ובשלטון. הוא כיהן כנספח צבאי ובשל כך נהנה מחסינות דיפלומטית. אותה ניצל כדי להעביר את הגביע לישראל.

בשנים שחלפו מאז הגביע שימש ככוסו של אליהו הנביא וכגביע המשמש לברכות בשמחות השונות, בר מצוות, חתונות, בריתות. אחרי שאביו של סבי נפטר הגביע עבר אל אחיו הבכור של סבי. לאחר מספר שנים כששבו מאירוע משפחתי ואיתם הגביע הייתה שריפה אשר נגרמה בשל תקלה במכונית, הרכב נשרף לגמרי. רגלו של הגביע נהרסה בתאונה, אך גוף הגביע ואיתו ההקדשה היה הפריט היחיד ששרד. הגביע נמסר לאיש מקצוע אשר שיחזר את רגל הגביע. כיום הגביע נמצא אצל אחיו הגדול של סבי ונמצא גם היום בשימוש.

הזוית האישית

מאיה: לכתוב את הסיפור ולשמוע על עברי היה מרגש ומעניין, לחקור בהיסטוריה של משפחתי. אני גאה לתעד את סבא שלי.