מאגר סיפורי מורשת

מיכל אילוז מכפר חב"ד השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתה פייגא ציפורה אילוז (איידלקופ).

סבתא פייגא סיפרה לנכדתה על אביה ר' זאוול איידלקופ, ולפניכם סיפורה.

אבי ר' זאוול נולד ברוסיה שברוסטוב בשנת תרפ"ז 1927, להוריו ר' יונה ומרת ויטא איידלקופ. הוריו חינכוהו בדרכי היהדות והחסידות. באותה תקופה חינוך כזה, לא היה מובן מאליו, הוא היה כרוך בסכנה גדולה. כיוון, שברוסיה שלטו אז הקומוניסטים ביד תקיפה, הם אסרו על היהודים לקיים תורה ומצוות, ובכדי לשמור מצוות וללמוד תורה וחסידות היו צריכים לנהוג במסירות נפש. השלטון עקב אחרי היהודים על כל צעד ושעל.  כל מי שנתפס על ידם נידון למאסר ולעונשים כבדים ביותר.

אביו, הרב יונה, נאלץ לשלוח אותו ללמוד בבית ספר הממלכתי. אבל בשבתות היה ברור לר' יונה כי בנו יעדר מהלימודים ולא יחלל שבת. כילד הבין אבי, זאוול עצמו כי הוא יהודי. ולכן אסור לו לטלטל את הילקוט לבית הספר ואסור לו לכתוב במחברת. הוא ידע שעליו ללכת עם אביו לבית כנסת המחתרתי .

סבל רב נגרם עקב כך, וזאוול, אבי, המשיך להיעדר מהלימודים בשבתות. על אף הידיעה, שאם ייוודע  לשלטונות שהתלמיד לא הופיע ללימודים בשבת, בגין היותו יהודי שומר מצוות הסוף יהיה חס ושלום רע ומר. אביו עלול להישלח לסיביר ובנו יוצא מחזקת משפחתו, וישלח ללמוד בבית ספר פנימייתי ממלכתי, ללא אפשרות לראות את בני משפחתו.

בעת מלחמת העולם השנייה נלקח ר' זאוול על כורחו לצבא האדום. היה לו קשה להשלים עם העובדה שישרת בצבא האדום. הוא לא ידע כיצד יוכל להתפלל לשמור שבת ולאכול כשר. הוריו דאגו לבנם הן ברוחניות והן בגשמיות. הם ידעו כי המלחמה הנוראה גובה קרבנות רבים ואיש אינו יודע מתי תסתיים.

ניסים גדולים היו לו, לאבי, בעת שירותו בצבא. הוא עשה הכול כדי לשמור מצוות במסירות נפש. ובסיום המלחמה הוא ביקש לברוח מהשירות הצבאי. אלא שחשש מאד, הוא ידע כי עונשו של עריק מהצבא הוא מוות. אבל כאשר שמע, כי משפחתו מתכננת להבריח את הגבול דרך לבוב יחד עם עוד חסידים רבים החליט לברוח יחד איתם.

כך יברח פעמיים… הוא יברח מהצבא ויברח מהמדינה האוסרת על שמירת מצוות ולימוד תורה. משפחתו השיגה עבורו תעודות מתאימות. בידו הוא החזיק תעודות של בחור פולני בן 18-בן גילו. כעת הוא יוכל לצאת את ברית המועצות תחת שם אחר, ואיש ממפקדיו לא יחשוד בו כי שברח לפולין ומשם הלאה. אלא שרבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.

ביום המיועד הגיע אל התחנה עם הוריו ר' יונה ומרת ויטא אחותו רבקה וגיסו ר' ישראל סלוין. יחד הם עלו על הרכבת, שם פגשו עוד משפחות חב"דיות שאת חלקן הספיקו להכיר בזמן ששהו בלבוב. ר' זאוול, אבי, הריח כבר את השחרור מברית המועצות. הוא התקשה לעכל… והנה הקטר צפר צפירה ארוכה והרכבת החלה לנוע במהירות גדולה לכיוון גבול פולין. הנה בעוד זמן קצר תעבור הרכבת את הגבול ור' זאוול יצליח לברוח. הרכבת הגיעה לגבול עם פולין. כל הנוסעים הורדו מהרכבת לשם ביקורת גבולות.

השוטרים לקחו את הפספורטים של הנוסעים וערכו רשימה מדויקת ובה כל הפרטים של הנוסעים. בתום הביקורת נצטוו הנוסעים לעלות על הרכבת הפולנית לפי הכרזת שמות. ובהגיע תורו של אבי, ר' זאוול התברר כי אירעה תקלה חמורה. ברשימה נכתב כי ר' זאוול בן שמונה במקום בן שמונה עשרה ….

השוטרים שידעו כי ישנם אזרחים רוסים רבים היוצאים את המדינה עם תעודות פולניות מזויפות חשדו שגם כאן מדובר בזיוף אך ר' זאוול ובני משפחתו הסבירו כי זו טעות של הפקיד שערך את הרשימה ואילו בפספורט נכתב כי הוא בן 18 .

כל ההסברים והתחנונים לא הועילו והחיילים החליטו לאסור אותו. שוטר חמוש לקח את זאוול מתחנת הרכבת. ור' יונה, אביו, ומשפחתו לא ידעו את נפשם מצער ועגמת נפש.

ר' זאוול עצמו ציפה לנורא מכל. הוא ידע כי עונשו של עריק מהצבא הוא מוות! עיניו מלאו דמעות ובמוחו ניקרה מחשבה: "איככה אוכל להיוותר לבדי בידי זרים ובני משפחתי נסעו הרחק ממני???

עד מהרה התעשת מייאושו והוא החליט כי הוא חייב להימלט מידי השוטר. השוטר העלה אותו ל'טרמבי' שנסע לכיוון מטה הנ.ק.וו.ד. במרכז העיר. למרבה המזל ב'טרמבי' שררה צפיפות רבה ותוך כדי נסיעה הצליח זאוול להיעלם מעיניו של החייל ולהימלט על נפשו. הוא שם פעמיו לביתו של ר' משה למברגר. והלה החביא אותו עד שהצליח להשיג עבורו מסמכים חדשים. כעבור שבועיים עלה שוב על הרכבת, והפעם עם מסמכים 'טובים'.

כאשר עצרו בגבול הפולני ר' זאוול היה נרגש מאד. הנה קוראים את שמו לעלות לרכבת הפולנית, הוא לא יכול היה להאמין. וכשחיוך רחב נסוך על פניו עולה הוא במדרגות הרכבת וכעבור זמן קצר הרכבת נסעה ועברה את הגבול.

דמעות וזעקות שמחה התערבבו ביחד, כאשר נפגש בקראקא שבפולין עם בני משפחתו. כמה שבועות התגוררה משפחת איידלקופ בפולין ולאחר מכן המשיכו למחנה 'פאקינג' שבגרמניה. מחנה פאקינג היה מחנה צבא גרמני אשר בתום המלחמה  הפך למחנה פליטים ענק בו שכנו כארבעת אלפים פליטים יהודיים ובניהם כשלוש מאות מחסידי חב"ד.

הקשר עם הרבי

הרבי קרא לאביו: "ר' יונה עושה אידישקייט" ור' יונה היה עם הרבי בקשר כל הזמן.

הרבי שלח מלא מכתבים למשפחת איידלקופ:

הזוית האישית

מיכל: תודה לסבתא על הסיפור המופלא והמיוחד של סבא רבא ותודה לאבי על העזרה בכתיבת עבודת התיעוד.