מאגר סיפורי מורשת

שמי אביה שפירא, ואני מתעדת את סיפורה של סבתי. "הקב"ה הצילנו בעזרת שליחיו הנאמנים", מספרת הדסה סבתי.

חמישה גורמים עיקריים סייעו להצלת המשפחה מהצורר הנאצי:

גורם ראשון: ההורים שלי, שתפסו יוזמה לעבור מפריז למרכז צרפת. כשהנאצים כבשו את צרפת, בצפון היה שלטון ישיר של הנאצים ובמרכז היה שלטון וישי, 'ממשלת בובות', שאמנם עשו את רצונם של הנאצים אך כמובן שהיו פחות גרועים מהנאצים עצמם.

אחרי שהנאצים כבשו את צרפת ביוני שנת 1940, לא ניתן היה לעבור מהצפון דרומה. ההורים תפסו יוזמה לפני כן, במרץ 1940. ליתר דיוק, אימא עברה בתחילה למרכז צרפת יחד עם שושנה ואיתי. אלא שהיה סיבוך נוסף: אהרון היה נשא של מחלת הדיפטריה, היה מאושפז בבית חולים בהסגר ולא נתנו לו לצאת משם במשך שישה חודשים.

אבא נשאר אתו משך כל התקופה הזו בבית החולים, בעוד אימא נמצאת אתנו כבר במרכז צרפת. בסופו של דבר הוציא אותו אבא בכוח מבית החולים תוך לקיחת אחריות על בריאותו. היה זה מעשה חריג מאד ולא מקובל. הם יצאו ברכבת האחרונה שיכולה הייתה לנסוע בחופשיות מן הצפון דרומה. לאחר שכבשו הנאצים את צרפת כולה, לא היתה עוד דרך חוקית לעשות זאת. הם הגיעו לכפר ילדים שנקרא ברו-וֶרנֶט במרכז צרפת. שם עבדו ההורים – אבא לימד ואימא היתה אם בית – ושם התחנכו הילדים.

לשם המשך ההצלה, והסיפור יש לזכור שעל מנת לצאת מאירופה, היה צורך בשני דברים: אישורי יציאה מצרפת, ולמצוא מקום להגר אליו.

גורם שני: פקיד בשם בואל אשר עבד במשרד החינוך בצרפת בעיר מרסיי. לפני השואה עזר לו אבא בתרגום מבחנים מצרפתית לעברית בבתי הספר היהודיים של אליאנס. בואל ניסה מאוד לסייע לנו לקבל אזרחות צרפתית, על מנת לקבל אישור יציאה מצרפת. הוא כתב לממונים עליו במשרד החינוך, ואלו פנו למשרד הפנים. לא ברור האם אכן בזכותו נתקבל אישור היציאה, אך על כל פנים הוא עשה מאמצים כדי לעזור לנו. הוא נתן למשרד הפנים המלצה לתת לנו אזרחות צרפתית. אבא נסע אליו באופניים מאות ק"מ, גם בשבת, כיוון שהיו גורמים פרו-נאציים ברכבת.

גורם שלישי: פקיד בשם חירם בינגהיים – סגן קונסול ארצות הברית במרסיי שבצרפת. הוא הנפיק את הויזה שלנו כדי שנוכל להיכנס לארה"ב. הוא פעל נגד הוראות הממונים עליו, והנפיק אלפי אשרות כניסה לארה"ב.

שלושת הילדים בתמונת דרכון ערב היציאה מצרפת

גורם רביעי: דוד מרדכי, אח של סבא, אשר הגיע לארה"ב מעט לפנינו, בשנת 1939. הוא מצא קהילה בארה"ב שהיתה מוכנה לתת ערבות שהמשפחה שלנו לא תהווה מעמסה כלכלית על ארה"ב. באותם ימים, רק מי שמצא גורם משפחתי או קהילתי אשר ימליץ עליהם שלא יהיו נטל, יכול היה להיכנס לארה"ב. הפעילות של דוד מרדכי עזרה לנו כדי להיכנס לרשימה של בינגהם.

גורם חמישי: בן דוד בשם יוסף שוורץ. בתקופת השואה היתה לו עמדה מאד בכירה, הוא היה הראש של הג'וינט בכל אירופה. הוא הציל חצי מליון יהודים בשואה (ואף עזר לממן את מרד גטו ורשה). אפשר לומר שהלך נגד הממונים עליו. כאשר התחילה השואה, ביקשו ממנו הממונים לחזור לארה"ב, אך הוא נשאר בליסבון על מנת שיוכל לפעול למען הצלת יהודים. לאחר שקיבלנו אשרת יציאה מצרפת ואשרת כניסה לארה"ב, ליד הגבול בין ספרד לצרפת, רצו להחזיר אותנו לצרפת: חששו שהאשרות מזוייפות, והוא התערב לטובתנו (לא ברור אם ידע על הקשר המשפחתי). הוא שלח את המברק המתאים, ובזכות זה ניתן לנו לעבור. מהלך המסע היה: מדרום צרפת אל ספרד, משם אל פורטוגל, משם לליסבון, ומשם עם האונייה האחרונה לפני שסגרו את נמלי אירופה – לכיוון ארה"ב.

הגענו לארצות הברית בשבת פרשת "ויחי", שבת שקיבלה משמעות חדשה עבורנו. בהודיה גדולה ליוצר כל שהוביל אותנו בדרך טובה ונכונה.

עלינו לישראל לאחר שנים ובנינו כאן את משפחותינו. מצרפת תמונה שצולמה בשבת משפחתית לפני כעשר שנים בנוכחות שושנה, אהרון והדסה עם בני משפחותיהם בארץ ישראל.

משפחתנו

סרט תיעוד של הגב' הדסה קלימן: 

קישור לכתבה שנכתבה על ידי זאב גלילי אודות הבריחה של המשפחה בכלל ושל הרב אהרון בפרט מצרפת הבוערת במלחמת העולם השניה

קישור לסרטון – עדות של סבתא הדסה קלימן

הזוית האישית

סבתא הדסה: נהניתי מאוד לספר על נס ההצלה שלי ולהעביר אותו לדורות הבאים. חשוב לי לספר – כמה אנשים טובים יש בעולם שיכולים לעזור בעת צרה וחשוב לי להזכיר את האנשים הטובים שסייעו לנו, ובראש בראשונה להודות לקדוש ברוך הוא שהצילנו מגורל שהיה עלול לכלותינו.

הנכדה אביה: נהניתי מאוד לשמוע מסבתי על סיפור הבריחה של המשפחה ועל הנס הגדול שהיה מנת חלקם. לפני מספר חודשים אבי כתב ספר על השורשים של המשפחה. עשינו אירוע משפחתי גדול בו סבתי סיפרה את הדברים וחילקה לכל אחד מבני המשפחה את הספר שאבי כתב.