מאגר סיפורי מורשת

שמי סופיה קוצ'ר, נולדתי בעיר גומל שבבלרוס. הורי אווה וגרגורי. יש לי משפחה גדולה וחמה, יש לי שלוש אחיות ואח. הייתה לי ילדות טובה. היה לנו בית גדול, החברים והחברות היו באים אלינו לשחק. בילדותי אהבתי מאוד לשחק בכדור.

ההורים שלי

כשהייתי בבית הספר היו לי הרבה חברים. הייתי תלמידה טובה וסיימתי את בית הספר עם תעודה טובה. כשסיימתי בית ספר תיכון, עבדתי במפעל מדידת מכשירים 24 שנים. התחתנתי בבלרוס בגיל 26, לאחר שנה נולדה לי בת.

כשמלאו לביתי 5 שנים, בתאריך 26 באפריל בשנת 1986 קרה אסון כבד, פיצוץ במפעל קרינה בצ'רנוביל. זוהי תאונה גרעינית גדולה וחמורה הידועה בשם אסון צ'רנוביל, מאז החל העולם להשתמש באנרגיה גרעינית. היו תושבים שלא ידעו על האסון והסתובבו ברחובות כאילו כלום לא קרה. כל יום בלילה מכונת השקייה השקתה את המכוניות ובבוקר היו כתמים ירוקים על המדרכה ולא ידענו מה זה. פחדנו מאוד להסתובב ברחובות, הריח היה נורא ואיום. היו מראות קשים המון הרוגים ואלפי נפגעים, בשל מדיניות ההסתרה של הממשל הסובייטי, לא ידעו בדיוק את מספר הקורבנות, תינוקות נולדו עם מומים. השפעות הקרינה היו לטווח ארוך מאוד. למרבית המזל, משפחתי לא נפגעה כלל מהאסון הנורא, הרגשתי שמשפחתי ניצלה ועל כך אני מברכת.

לאט לאט, אנשים חזרו לשיגרה, ההורים שלחו את הילדים לים כדי להחלים, כל הזמן ניסו לתקן את התחנה ולא הצליחו. בניסיונות לתקן את התחנה הרבה אנשים קיבלו קרינה, ומתו לאחר מכן.

בשנת, 1994 עלינו לישראל והתגוררנו בעיר עפולה. בתי סיימה את בית הספר, בעלי ואני עבדנו במפעל הוליס. עם סיום לימודיה התגייסה בתי לצה"ל, ושרתה כחיילת בחיל האוויר. בהמשך, היא סיימה לימודים אקדמאיים, התחתנה ונולדו לה שני ילדים מקסימים שהם נכדיי האהובים.

הזוית האישית

סיפורה של סבתא סופי תועד ע"י נכדתה אמילי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.