מאגר סיפורי מורשת

סבי אליהו בן שמחון, נולד במרוקו בעיר מיקנאש בשנת 1947.

סבי נולד כשאימו הייתה בדרך לחתונת אחותה, בלידה ביתית ע"י מילדת של העיר. משפחתו של סבי התגוררה בעיר פאס בשכונת "אל מאלח", הרובע היהודי בעיר פס. סבא זוכר שבכניסה למאלח היו שערים גדולים, וחומה שהקיפה את כל השכונה מסביב. בדרך זו הופרדו היהודים מהאוכלוסייה המוסלמית שהתגוררה בעיר.

סבי היה ילד נמרץ ושובב, שאהב לשחק בסוגי משחקים שונים: פורפרה – סביבון על חוט, שיבר בעזרת מטבעות משחק, שבו היו מודדים את המרחק בן המטבעות בעזרת כף היד. מכיוון שלסבי יש כפות ידיים גדולות, הוא ניצח ברוב הפעמים. קפיצה על חבל, חישוקי הולה הופ, והליכה על קביים, היו החביבים עליו, מכיוון שלהוריו במרוקו היתה חצר גדולה. כמו כן סבי טיפח תחביב נוסף שמלווה אותו עד היום, והוא גידול בעלי חיים שונים. ציפורי שיר, כבשים ,חסידות, חתולים, וכל בעל חי שהיה נקרא בדרכו.

שמה של אימו הוא רובידה מנסאמו, היא הייתה ממגורשי ספרד. שמו של אביו הוא משה, והוא היה איש עסקים מכובד, יבואן בעל חנות סיטונאות של ירקות ופרות. בשנת 1960 החליט מלך מרוקו לקחת את החנות של אביו, ובמקומה להקים אתר תיירות לטובת תושבי העיר המוסלמים. אביו שמאס בשלטון, החליט בעקבות המקרה הזה, לקחת את משפחתו ולעלות לארץ ישראל. השפה המדוברת בבית אביו הייתה מרוקאית. כשסבא היה קטן הוא למד בבית הספר בשם "אם הבנים". את השפה העברית תורנית, למד סבי שם מגיל שלוש עד גיל שמונה, ומגיל שמונה עבר לבית הספר הצרפתי "אליאנס", שם למדו בצרפתית וערבית בצרפתית ובערבית.

סבי עלה לארץ בגיל שלוש עשרה, בשנת 1961. סבא מספר שאת תחילת המסע, החל באוטובוס מהמלאח שבעיר פאס, שהייתה מלאה ערבים. משפחתו של סבי, הייתה המשפחה היהודית היחידה, שיצא באותו היום מהעיר פאס. מפאס המשיכה המשפחה של סבי לעיר הבירה של מרוקו, קזבלנקה. את הלילה הראשון, מחוץ לעיר בו גדל, בילתה המשפחה בבית מלון, שהוזמן מראש ע"י פעילי העלייה מארץ ישראל.  מוקדם בבוקר, המסע המשיך במוניות שהוזמנו למשפחה, לשער המלון.  מהמלון הסיעו אותם לנמל העיר קזבלנקה, ושם סיפור המסע קיבל תפנית דרמטית.

הפעיל שהיה ממונה על התהליך הלוגיסטי של העלייה לאוניה, אחר להגיע, ומשפחתו של אבי החלה לפחד, כיצד יוכלו לעלות לאוניה. פעיל אחר מהארץ, שהיה נוכח במקום, פנה אל אבא של סבא, והחל לבצע בדיקה מקיפה, כיצד תוכל לעלות המשפחה לאוניה, ולהמשיך במסעם לארץ הקודש. הבירור ארך כמספר שעות, ולבסוף עלתה משפחתו של סבי, על האוניה שהפליגה מקזבלנקה, לצרפת. המסע באוניה ארך כשבעה ימים, שבסופם ירדה כל המשפחה במחנה העולים " קונדרנאס"  שבצרפת.

במחנה שהו כחודש ימים, בתנאים קשים. הבתים היו עשויים קרטון דחוס, שהקור שחדר פנימה, אל תוך המבנה. אימו של סבי דאגה מאוד לחמם את ילדיה, בבגדים רבים ובשמיכות. לאחר חודש קשה, הגיע סוף סוף הזמן לעלות לאוניה, שתיקח אותם לסיומו של המסע לארץ ישראל. המסע מצרפת לארץ, ארך שבעה ימים, ובסופו הגיעו לארץ ישראל לנמל חיפה. משם נסעו באוטובוסים למעברת "מזרע" בעכו ומאז ועד היום הוא מתגורר בעיר עכו.

הזווית האישית

גאיה – לי ולסבי היה חשוב, לקחת חלק בתוכנית הקשר הרב דורי. במשך העבודה שאלתי שאלות, שמעתי סיפורים, האזנתי לזיכרונות, נברתי באלבומים ובתמונות, אספתי מידע, ונחשפתי לסיפור העלייה של סבי. סבי היה כל כך שמח להראות, להיזכר, ולספר לי. ולי היה כיף להקשיב וללמוד. חלק מהמידע הפתיע וריגש אותי, וגם גרם לי גאווה. דרך התוכנית, למדתי על עולמו וחייו של סביי.