מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה קושניר (כהן) בת 77, נולדתי בטורקיה וכיום גרה בהרצליה, עבדתי בכור בדימונה ולאחר מכן עבדתי בתעשייה הצבאית עד יציאתי לגמלאות. נולדתי בשנת 1941, החמישית במשפחתי.

גרנו כולנו בטורקיה ולאבי הייתה חנות ביצים, באותה תקופה בעלי עסקים התבקשו לשלם כופר לממשל הטורקי. היות ולאבי לא היה מספיק כסף לשלם להם, הוא החליט לברוח מטורקיה. אבי התגייס לצבא הטורקי בזמן מלחמת העולם השנייה 1942.

אבי סידר כרטיסי מסע (סרטיפיקטים) לכל המשפחה דרך הסוכנות היהודית, כך ברחנו באישון לילה ברכבת דרך סוריה ולבנון והגענו לראש הנקרא ומשם לחיפה. היינו חמישה ילדים, אני הייתי בת שנתיים, אחי בן 4 חודשים והשאר גדולים יותר. (אחותי הבכורה נשארה בטורקיה יחד עם הסבתות)

הגענו לחיפה וקיבלו אותנו אנשי הסוכנות היהודית, את שלושת אחיי העבירו למוסד "אהבה" בחיפה, שאר המשפחה קיבלה דירת שני חדרים בחצר גדולה ביפו, אני הלכתי לגן הילדים. לפני תחילת מלחמת העצמאות אמי ואחי נסעו לחיפה לקבל את אחותי וסבותיי שהחליטו לעלות לארץ ישראל.

עם פרוץ מלחמת העצמאות הגיעו ערבים לתוך החצר שגרנו בה ביפו והתחילו להרביץ לנו. אנחנו ברחנו לרחוב בלפור בתל אביב, ישנו שם לילה אחד. למחרת אבי הלך לסדר מקום לינה מהסוכנות היהודית, הוא קיבל מפתח לדירת שני חדרים ברחוב מקווה ישראל בתל אביב, שם גרנו עד שגדלתי, הלכתי לבית הספר ובהמשך התחלתי לעבוד ולפרנס את עצמי. התחתנתי בגיל 25 וגידלתי שני בנים.

כיום יש לי ארבעה נכדות ושני נכדים.

הזוית האישית

עליזה: אני חושבת שהמפגשים מקרבים אותי ואת שקד מאוד ואני יכולה לספר על עצמי ועל ההישגים שלי במרוצת השנים. וכמובן לידע את הנכדים על מהלך החיים שלי.

שקד: אני חושבת שהמפגשים הם מקום שאני יכולה להתחבר עם העבר של המשפחה כמו סיפור אגדה אבל אמתי, אני יכולה להקשיב לסיפורים ואז כשאהיה גדולה אוכל לספר את הסיפורים שלה לילדיי ולנכדי ושהם יעבירו אותם הלאה.