מאגר סיפורי מורשת

הסיפור ממתחיל בשנת 1949, כשאחים שלי נשלחו לארץ במסגרת עליית הנוער, ובגלל הגיל הצעיר שבו הם עלו ארצה, אמי מאוד דאגה והחליטה שאני צריכה להתחתן (לזוג נשוי היה יתרון לעליה לישראל).

התחתנתי עם משה ז"ל, בדרך לארץ עברנו בצרפת למחנה מעבר, כחצי שנה עד לקבלת צו גיוס לצבא הצרפתי, אנחנו לא רצינו שבעלי משה יתגייס לצבא הצרפתי מכיוון שהצבא הצרפתי היה מאוד קשה וזה גרם לזירוז העלייה שלנו לארץ על ידי הסוכנות היהודית.

חששתי מאוד שיקחו את בעלי לצבא הצרפתי, חיינו בפחד וחששות שלא יתפסו אותו בורח. בתחילת שנות ה-50 עלינו לארץ ישראל.  כשהיינו במחנה עליה בעתלית ומשם פינו אותנו במשאיות צפופות וקרות אל מעברת אוהלים בבאר שבע. בזמן שבונים לנו את הבתים הקטנים והצפופים, תכף ומיד גייסו את בעלי לצבא, בעודני בהריון.

התקופה הייתה תקופה קשה מאוד, להיות לבד באוהל 9 חודשים, בעונת הקיץ כשחם וצפוף באוהל.  במעברה נולד בני הבכור אברהם, בבית החולים הדסה, באר שבע. הלידה הייתה קשה גם בגלל שהייתה זו  תקופת הצנע שבא חילקו מזון בתלושי מזון לביצים, לחם, קמח, שמן.

חלוקת חלב במעברה

אבל בגלל שבעלי היה חייל בצבא ואני עם תינוק בבית, קבלנו תוספת מיוחדת בתלושי המזון. לאחר שנה במעברה עברנו לשכונה א' לבתי "תותח" בגודל של 24 מ"ר. בתי תותח הם בתים שנבנו במהירות על ידי תבנית שנקראת תותח. שם נולדו עוד שלושת ילדי .

בתי ה"תותח" בבאר שבע

גרנו בבית, אני בעלי עם חמי וחמתי וארבעת ילדי. כל זה בדירה קטנטנה של 24 מ"ר היה מאוד קשה ולא נעים בבית הקטן עם עוד 8 אנשים.

לאחר כ-5 שנים עברנו לגור בדירת קרקע מרווחת וגדולה.

בשנת 1967 לאחר מלחמת ששת הימים קיבל, בעלי משה, תפקיד בנמל אשדוד וכך עברנו לאשדוד.

הזוית האישית

שירה – הרגשתי שאני וסבתא למדנו הרבה אחת על השנייה, ואפילו הצלחתי לגלות את המתכון הסודי של הקציצות של סבתא.

סבתא מזל – אני מאוד נהניתי לעבוד עם שירה שהיא הנינה שלי, ואני מרגישה שהצלחתי להעביר את הסיפור שלי לעוד דור.