מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבתא מתחיל בנר ראשון של חנוכה, בשנת 1933 בסוריה.

סבתא רבה שלי, סבתא רחל, נולדה לפנינה ובנימין מזרחי בדמשק שבסוריה. כאשר הייתה בת שנה, אביה עזב את סוריה עם כמה מחבריו כאשר ניסו את מזלם להשתרש בארץ ישראל. לאחר מספר חודשים בישראל, אבא של סבתא רחל שלח שליח לרעייתו פנינה דרכו הוא מבשר לה שהעליה לארץ היתה מוצלחת והוא מבקש ממנה להצטרף אליו עם ביתם, רחל.

אמא של סבתי ערכה מספר ארגונים ובאישון לילה הגיע מבריח, אותו אדם הסביר לאמא של סבתא כיצד הוא יבריח אותה ואת סבתא, מהיכן ילכו וכיצד עליהם לנהוג בדרך על מנת שלא ייתפשו. המבריח דרש שלכשישאלו בתחנת הרכבת לשמם, תענה ששמה מרים ושם הילדה פאטמה.

השמות הבדויים אפשרו לסבתא ולאימה להגיע לביירות שבלבנון וכמובן המבריח שעשה איתן את כל הדרך כיוון ששולם לו מלוא הסכום בתנאי שיביא את הרעייה והבת של בנימין עד לארץ ישראל.

בביירות עלו השלושה על רכבת נוספת, במהלך הנסיעה שיעדה הסופי היה ראש הנקרה, עלה פקח לרכבת וחשד בשלושה. הפקח שאל את המבריח הסורי לשמו והמבריח ענה ששמו "איברהים". הפקח שאל מי האישה שלצידו ומי הילדה? איברהים ענה "אשתי וביתי היחידה". הפקח חשד בתשובותיו של המבריח והחל להכות אותו ולחקור את אמא של סבתא. הפקח שיקר לה ואמר "המבריח אמר לי שאת לא אשתו!" היא היססה לכמה רגעים והחלה לבכות. הפקח הסיר מעל פניה את הרעלה השחורה וצעק לה: "את יהודיה והוא לא בעלך!" והוריד את אמא של סבתי ואת סבתי התינוקת מהרכבת והעלו אותן על אוטובוס בחזרה לביירות.

מכאן, היו השתיים לבדן בדרכים. הן נשלחו בהגיען למנזר הנזירות בשכם, שם נכלאו למשך שלושה חודשים. את אמא של סבתא לא חייבו בעבודה קשה מאחר והיתה צריכה לדאוג לביתה התינוקת, רחל. בכל יום לקחה את סבתי נזירה אחרת, רחצה אותה, האכילה ושיחקה איתה. האוכל במנזר היה דל והתבסס לרוב על חלב חם וחתיכות לחם. "אחרי שלושה חודשים במנזר, אימי ואני נשלחנו חזרה לסוריה, כל המסע נכשל. אבל כעבור שבועיים אבא שלי שלח שוב מבריח שניסה והפעם גם הצליח להביא אותנו לארץ ישראל. בשנת 1935, כשהגענו לתל-אביב, פגשנו את אבי שעבד במספרה. בערב אבי לקח אותנו לביתו, שם התגורר עם כמה מחבריו. היינו שלושה גברים, אמי ואני, בדירת רווקים קטנה וצפופה. כשהייתי בת 3 שנים נשלחתי לגן וכשמלאו לי 5, עברנו לחדר לבד, אבא, אמא ואני. היו לנו שלושה שכנים, השתמשנו כולנו במטבח אחד.

אחרי שנה עברנו לגור בצריף בתוך חצר גדולה עם שני חדרים ומרפסת סגורה, שם נולדה אחותי-חנה. שנה לאחר מכן נולדה לאה ואחר כך מרדכי, יצחק ויוסף". זכרון מיוחד עולה לסבתא ממלחמת העולם השנייה- "כשהפציצו את התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, בכל פעם שהיתה אזעקה רצנו מהר מהר לבית אבן של משפחה ערבית שנתנו לנו מחסה איתן, כיוון שהצריף לא היה שורד את המלחמה הזאת, כל הילדים היו מתחבאים מתחת לשולחן וממתינים שיאמרו לנו שאפשר כבר לצאת".

כעבור מספר שנים, לאחר תום המלחמה, בשנת 1954, סבתא רחל התחתנה עם סבא רפי כשהיא בת 19 בלבד. הם גרו בשכונת התקווה ברחוב כ"ט בנובמבר ולהם נולדו שני בנים, מרדכי נולד בשנת 1955 וראובן שנולד בשנת 1957. סבא רפי נפטר לפני 12 שנה, בשנת 2007.

היום סבתא שתבדלח"ט, מתגוררת בכרכור ולה שני בנים, 8 נכדים ועשרה נינים.

הזוית האישית

סבתא: היה לי כייף. נהניתי מאוד בחברת המורה והתלמידים. נינתי ואני התקרבנו יותר ממה שהיינו קודם.

ליהי: שמחתי מאוד על הזכות להכיר מקרוב את סבתא רבה, רחל האהובה. זו חוויה מרגשת של פעם בחיים.