מאגר סיפורי מורשת

סבא משה מספר: ״נולדתי באתונה בתאריך 16 לפברואר בשנת 1937. שמי משה, אני קרוי על שם אח של אימא שלי שנפטר.

אני זוכר את הבית בו גדלתי כבית שמח בשכונה מעורבת של יהודים ויוונים שהיינו משתתפים ביחד בחגים –  הם בחגים שלנו ואנחנו בחגים שלהם, והיינו יוצאים לפיקניקים ביחד בימי שבת וראשון. זה היה בית מסורתי והיינו הולכים לבית הכנסת. גרנו בעיר אתונה שביוון עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, עד שבשנת 1943 נכנסו הגרמנים ליוון ואז השתנו החיים שלנו.

ברגע שהגרמנים ביקשו את שמות היהודים מהרב הראשי של אתונה – באותו ערב עזבנו את אתונה ונדדנו לערים בסביבה. אנחנו היינו משפחה של שישה אנשים עם שני בני דודים ושני דודים, כל הזמן היינו ביחד, המסע שלנו והנדודים נמשכו קרוב לשנה וחצי. בעזרת הפרטיזניים הצלחנו לעבור לטורקיה ומשם לקחו אותנו למחנה פליטים בעזה. האנגלים הקימו מחנה פליטים ולא ידעו שאנחנו יהודים משום שלא סיפרנו לאף אחד. שם גרנו 13 שנה עד שאנגלי אחד שהסריט שם סרטים שמע את האחים שלי מדברים לאדינו וקישר אותנו לסוכנות, ככה הגענו לבית עולים בתל אביב. היינו כמה שבועות בבית עולים ונתנו לנו כמה לירות, השכרנו דירה אחת קטנה לשמונה איש בשכונת התקווה ,שם למעשה התחלתי את הילדות שלי: לחפש חברים חדשים, להתחיל ללמוד ובהמשך עזבתי את בית הספר כי היה לי קשה ללמוד. הלכתי לעבוד ולמדתי בשיעורי ערב. עם הזמן הקימו את תנועת השומר הצעיר בשכונת התקווה, הרגשנו מאוד טוב בתנועה עם המדריכים והאמנו בכל מה שהם האמינו בהמשך. התארגנו קבוצה והגענו שכונת נוער לקיבוץ עין דור, שם התחנכנו, למדנו ועבדנו עד שהתגייסנו לנח״ל. בתקופה הזו באחד השלבים גייסו אותנו להקים ישוב. הקמנו את ישוב ניר עוז ,שמה היינו במשך חצי שנה ואחרי זה בתום הצבא חזרנו לקיבוץ. במשך הזמן הכרתי את אשתי שגרה בקיבוץ רבדים, הקמנו משפחה לתפארת: ארבעה ילדים, אחד עשרה נכדים ונינה אחת. אשתי נפטרה לפני עשר שנים ואני ממשיך את החיים בעין דור. במשך הזמן הכרתי ידידה וזו תמצית הסיפור שלי.

כרגע אני פנסיונר כבר הרבה שנים, ממשיך לעבוד בתור נהג. בריאות זה מה שנותן לי את טעם החיים לקום בבוקר, אני ממשיך לעבוד בתור נהג וזה מה שנותן לי את טעם החיים-  לקום ולהרגיש שאני עוד עושה משהו. יש לי גינה גדולה שאני מקדיש בזה גם זמן כל יום ואני מאוד מרוצה. ובנוסף מקדיש את הזמן שיש לי לנכדים וכמה שאפשר לפעיליות בקיבוץ.״

הזוית האישית

הנכדה אלמה: היה לי מעניין ללמוד על איך שסבא שלי הגיע לארץ ומה שהוא עבר בחיים ואך הוא הקים משפחה.