מאגר סיפורי מורשת

סבתי יקטרינה נולדה ב1955 בעיר חרסון שבאוקראינה. היא סיפרה לי את סיפורו של סבא שלה, וזהו הסיפור:

" סבי התגורר באוקראינה, בכפר קלינינדורף.  זה היה אחד היישובים החקלאיים היהודיים הראשונים, באימפריה הרוסית.  בשנת 1897 היוו היהודים 81.78% מהאוכלוסייה (1284 נפש). משנת 1910 פעל בכפר בית ספר יהודי.

בקאלינינדורף בשנים 1930–1935, התפרסם עיתון אזורי ביידיש "קולבירט-עמס" ופעל בכפר התיאטרון החקלאי היהודי .

מלחמת גרמניה הנאצית עם ברית המועצות ב- 22 ביוני 1941 הפכה לדף טרגי בתולדות קלינינדורף.  בשבועות הראשונים של המלחמה, גויסה כל האוכלוסייה הגברית לשרות צבאי.  סבי היה אז בן 40, ולא נכלל בקטגוריית הגברים המתגייסים.

סבי פיששיטס אפים דוידוביץ ', רעייתו אסיה ושני ילדיהם נאלצו לעזוב את ביתם, ולנסות להציל את חייהם.  אבי היה באותה תקופה בן אחת עשרה, ואחיו ויקטור – בן שלוש עשרה. לאחר שהתכנסו עם שאר תושבי הכפר לתכנן את הבריחה מהכפר בגלל פלישת הנאצים, סבי ומשפחתו, עם עדר סוסים, התחילו את דרכם, כשמטרתם הייתה להגיע, לתחנת הרכבת הקרובה ביותר, ואז ברכבת לאוזבקיסטן.

המסע שלהם היה ארוך ומייגע, ולכן נשים וילדים נסעו בכרכרה, והגברים שלטו במושכות הסוסים. סבא עמד בראש כל הצוות.

הלילה ההוא היה חשוך במיוחד, לא היה ולו כוכב אחד בשמים. סבא הבחין כי סוסיו החלו ללכת בצורה מהוססת, ואיטית, ולכן סבי עצר את הרכיבה. למרות העובדה שסבא לא היה גבוה, היו לו ידיים חזקות.  בעזרתן הצליח לעצור את עדר הסוסים מלדהור מהר קדימה. בבוקר הוא ראה שהם עצרו חמישים מטר לפני צוק תלול.  אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם הם היו הולכים קדימה, המחשבה הזו מעוררת בי אימה.  באותו יום הציל סבא לא רק את משפחתו ממוות, אלא גם את כל האנשים שהלכו בעקבותיהם.

לעיתים קרובות בילדות אנו שומעים סיפורים שונים מחייהם של סבינו.  יש סיפורים שגורמים לנו להעלות חיוך על הפנים , וחלקם מעוררים בנו תחושת פחד וחרטה. הדים למלחמה הם לנצח, בלבנו, בזיכרוננו ובזכר אבותינו. הם כואבים, מפריעים, ולפעמים קשה לי לדמיין את כל  מה שהתרחש".

סבתי עלתה ארצה בשנת 2017 לארץ ישראל וזהו הסיפור החקוק בזיכרונה של סבתי, מסיפוריו של סבה מהמעבר והבריחה, בזמן המלחמה מאוקראינה לאוזבקיסטן.

הזווית האישית

מקסים – היה מעניין מאוד להקשיב לסיפור של סבתא. לפני כן לא ידעתי שסבא רבא שלי הציל כל כך הרבה אנשים.