מאגר סיפורי מורשת

רפאלה נרינסקי מביאה את סיפורו של סבא אלכסנדר:

"בזמן מלחמת העולם ה-2 סבי ניצל מהפצצות הנאצים וברח לסיביר, הוא היה אז בגיל 8 .לאחר שנתיים בשנת 1940 סבי מסתגל ומתאושש מהמראות הקשים שחווה בגבורה ומתחבר לילדי הניצולים שעברו לסיביר יחד עם אחיו.

סבי מספר:

"בשדות הירוקים של סיביר כשהאביב היה מגיע היה צומח שום בר צעיר בין השדות והיינו קוטפים את השום טובלים במלח ואוכלים,זה היה מעדן. היינו גם שותלים תפו"א, כרוב וגזר כדי שיהיה מה לאכול בשאר עונות השנה. כשהחורף היה מגיע לא היה לנו ציוד להליכה בשלג אז היינו אוספים דשן של פרות מערבבים עם קש ומקפיאים בתבנית עגולה שבנינו וכך היה מתקבל כלי לגלישה בשלג".

סבי חשב על כך שאין חשמל בבית כלומר צריך צריך להדליק אור על נרות, להביא עצים לתנור ולעבור מרחק כה רק כדי להביא אותם בטמפרטורה של 50- במקרה הטוב. הבית היה עשוי מעץ והיו בו רק 2 חדרים בלבד שהצליחו לכלול 7 אנשים ובחורף גם את חיות המשק (עיזים, כבשים וחזירים) שלא יכלו לשרוד בחוץ בטמפרטורה הנמוכה. סבי מספר שכשהיה משעמם הוא שיחק ביחד עם אחיו עם החזירים הקטנים.

כשהגיעה השנה החדשה היה כיף ושמח באוויר, מועצת העיר חילקה לתושבים 200 גרם לחם לנפש. הם מצאו את העץ הכי קרוב לביתם וקישטו אותו בעצמם (לקחו ספרים ישנים גזרו מהם צורות ותלו על העץ, לקחו ביצה לא מבושלת חוררו 2 חורים, רוקנו וקישטו מבחוץ). הם אהבו לבנות אנשי שלג וכשהשלג היה מפשיר הם הוציאו את השאריות של תפו"א ששתלו וטיגנו.

סבי מספר: "ישבנו סביב שולחן עץ ישן, על השולחן קערה גדולה עם תפו"א כרוב מוחמץ וגזר. כולם ישבו סביב השולחן ולא היו אז צלחות ולכן אכלנו עם כפיות עץ". בקיץ שיחקו במקל, העמידו מספר צורות ממקלות על האדמה וזרקו עליהם מקלות ומי שפגע בכמה שיותר צורות ניצח. הם שיחקו גם בחבל קפיצה ובמחבואים. סבי מספר: "קנינו דיסק לפטפון אך לא היה כסף לפטפון ולכן לקחנו קופסא ישנה חיברנו אליה קופסת שימורים עם מחט וחיברנו ידית וכך היינו מסובבים את הידית והיינו שומעים מוזיקה. בקיץ היינו יוצאים לנהר שלידו פרחים בכל צבעי הקשת והיינו עוזרים שם בעבודות הבית וכמובן שוחים ונהנים ואהבנו את הקיץ מאוד …".

הזוית האישית

רפאלה: למדתי מסיפור זה שפעם החיים לא היו קלים אך עדיין הצליחו לשרוד בגבורה. זו מזכרת לכל החיים וזה מעניין, מרתק ומרגש.