הבעל שם טוב ואני יהודית שפר
על פי המסורת המשפחתית סבתא שלי (יהודית) היא צאצאית דור שמיני לבעל שם טוב ודור שביעי לבתו של הבעל שם טוב-אדל. כלומר, אני (עומר) דור עשירי לבעל שם טוב.
"רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב (בר"ת: בעש"ט, נהגה: "בֵּשְט"; בין ת"נ ל-ת"ס, 1690 ל-1700 – ו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760) היה אבי תנועת החסידות….על פי המסופר, ישראל התייתם מהוריו בגיל צעיר. הוא אהב לצאת לשדה ולצפות בטבע, בתוך כך הכיר את הצמחים ואת סגולותיהם הרפואיות. נשא אישה מבנות המקום באוקופ, והתמנה לשמש בבית המדרש העירוני. אחר זמן קצר נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים. הוא שימש באותן שנים גם עוזר למלמדי תינוקות, ובתקופה מסוימת שימש כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ. אחרי שהתאלמן עבר לגור בברודי, ושימש שם כמלמד תינוקות. שם נישא לחנה, אחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. אחרי נישואיו אלו עבר לגור סמוך לקיטוב, והתבודד שנים אחדות בהרים שבין קיטוב לקוסוב. אחר כך עבר לטלוסט ומשם לכפרים נוספים" ( ויקיפדיה).
הסיפור שמסופר במשפחתנו מדור לדור על פיסת הבד משמלת הכלולות של בתו
הסיפור שמסופר במשפחתנו מדור לדור הוא, שפיסת בד משמלת הכלולות של אדל, בתו של הבעל שם טוב, עברה במשפחה מבת בכורה לבתה הבכורה. לפיסת הבד יחסו תכונות של קמע. פיסת הבד הזו הגיעה עם המשפחה לארץ ישראל ונמסרה לאחות הבכורה (סוניה) של סבתא רבתא של אבא שלי (עומר).
סוניה רצתה להעביר את פיסת הבד לבתה הבכורה – אסתר ידין, שהייתה חברת קיבוץ גבע. אסתר סירבה לקבל את פיסת הבד. היא נימקה זאת בכך שהיא חברת קיבוץ ויחד עם זאת אם לארבעה בנים. סוניה תכננה לשבץ את פיסת הבד בפרוכת ולתרום אותה לבית כנסת.
אולם, נפילתו של שלומיק, בנה של גיסיה, האחות הצעירה של סוניה, במלחמת השחרור, שינתה את התכנית. על מנת לעודד את רוחה של גיסיה, החליטו סוניה ואחיותיה, להעביר את פיסת הבד לגיסיה. פיסת הבד הועברה לגיסיה והלכה לאיבוד.
הזוית האישית
על פי המסורת המשפחתית סבתא שלי (יהודית) היא צאצאית דור שמיני לבעל שם טוב ודור שביעי לבתו של הבעל שם טוב- אדל. כלומר, אני (עומר) דור עשירי לבעל שם טוב.
מילון
הבעל שם טוברבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב (בר"ת: בעש"ט; בין ת"נ ל-ת"ס, 1690 ל-1700 – ו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760) הוא אבי תנועת החסידות. ויקיפדיה