מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי של גילה פיימן והנכדה שחר.

נולדתי לאבא לובק ואמא טוטי. גדלתי אצל סבתא שלי, סבתא דודו. גרנו בדירה קטנה מאוד בגודל שני חדרים שהתגוררו בהם סבא סבתא אחות של סבתא ואחות של דודה. לאבא שלי לא הייתה משפחה קרובה, ההורים שלו ואח שלו נרצחו בשואה.

אני רוצה שתספרי לילדים שלך שמדינת ישראל הוקמה בשנת 1948, לאט לאט. חמש שנים לפני שנולדתי. אבא שלי נאלץ לברוח מביתו ונדד במשך שנים ברחבי אירופה בזהות בדויה, של לא יהודי, עד שהגיע למדינת ישראל.

קיבלתי את השם גילה על שם סבתא שלי שקראו לה גיטל. יש לי שני אחים שגם נקראים על שמות סבי ודודי שנרצחו, מרדכי ונפתלי. כשנולדתי אבא שלי שרת במשטרה ומכיוון שלא היה לו רישיון נהיגה היה לו נהג שהיה חמוש. סבא והנהג היו באים לבקר אותי אצל סבתא שלי כל ערב. ערב אחד שהנהג התכופף להסתכל עליי במיטת התינוק, נפלט לו בטעות כדור מהאקדח ועבר לי סמוך לראש, ונתקע בקיר. הנהג נבהל מאוד ובמשך שנים סרב לפגוש את המשפחה שלנו.

כשהייתי בת שש שנים עברנו לגור בבית פרטי בשכונת תל גנים. למדתי בבי"ס יסודי תל גנים ובביס תיכון ע"ש שמעון בן צבי. כשהייתי בכיתה ח' פרצה מלחמת ששת הימים. אני זוכרת שחפרנו שוחות ובזמן האזעקות הסתתרנו בשוחה.

הייתי חברה בתנועת הנוער ה"צופים", יצאנו למחנות וטיולים, המשפחה שלנו אהבה מאוד לטייל וטיילנו הרבה ברכב קטן מאוד בכל מקום אפשרי בארץ. נולדו לי 2 אחים ויחד היינו משפחה שמחה ואוהבת. בבי"ס תיכון הייתי פעילה מאוד במועצת התלמידים ובוועד הכיתה.

התגייסתי לצבא ושרתתי כמשקית ח"ן כחיילת בשרות המשטרה. השרות היה קשה ומאתגר. אני זוכרת במיוחד את הפעילות שלנו אחרי רצח 11 הספורטאים הישראלים במינכן. אבטחנו את ההלוויה ההמונית במשך כ – 24 שעות קשות ועצובות מאוד. לאחר הצבא למדתי באוניברסיטת ירושלים "מדעי התזונה".

מלחמת יום הכיפורים

לפני תחילת הלימודים פרצה מלחמת יום כיפור. מלחמה קשה ועקובת דם. הרבה חברים שלי השתתפו במלחמה הקשה חלקם גם נהרגו. הלימודים באוניברסיטה נדחו עד לסיום המלחמה ואני התנדבתי עם הרכב שלי במשק לשעת חירום, הובלתי מצרכים מהמפעלים לחניות כיוון שכל המובילים היו מגיוסים לצבא. התנדבתי גם בחדר מיון של בי"ח זיו בצפת. בלילות הייתה חשכה בכל מקום. צבענו את פנסי המכוניות וכיסינו את החלונות. אוירה הייתה קשה ועצובה. החיילים כמעט ולא יצאו לחופשה. העורף הופצץ ובחזית היו קרובות קשים ומרים. אלי סבא של שחר שהיה חבר שלי לחם ביחידה מובחרת, היה בין הלוחמים שכבשו את החרמון. זמן רב נעדר מהבית, כמעט ולא היה עמו קשר. אחרי חודש היחידה שלו יצאה מאזורי בקרבות ל – 24 שעות להתרענן. הגעתי אליו ובאותו יום החלטנו שכשהמלחמה תסתיים נתחתן ונבנה בית בישראל. ואכן כשהסתיימה המלחמה התחתנו. גרנו בתל אביב. אני למדתי ואלי נשאר בצבא קבע שהייתה יחידת שדה לוחמת בד"כ מעבר לקווי האויב.

באחת מהפעולות בלבנון אלי נפצע ופונה לבי"ח רמב"ם. הוא התעקש להתקשר אלי בעצמו, אך הוכנס לחדר ניתוח ולא הספיק להתקשר. קבענו עוד קודם לכן להיפגש בערב יחידה בטבריה וכשהגעתי לערב נודע לי שאלי פצוע. היה קשה ומפחיד. אלי החלים וחזר מיד לצבא לפקד על החילים. כשסיימתי את לימודי באוניברסיטה התחלתי לעבוד כדיאטנית בבי"ח שניידר בו אני עובדת עד היום. אני מטפלת בילדים ומתבגרים עם סוכרת.

אלי שירת הרבה שנים במילואים השתתף במלחמות רבות וקשות. בחיים האזרחיים עבד בתפקידי ניהול בכירים. היום אלי מלמד במכללה בתל חי, בתחום האנרגיה. נולדו לנו 2 ילדים מקסימים איתי אבא של שחר ומיכלי. איתי התחתן עם לאה אמא של שחר. ומיכלי התחתנה עם גיל. יש לאלי ולי 6 נכדים: שחר, עדי, איתמר, ליאור, אבישג ואחינועם. אנחנו מנהלים חיי משפחה שמחה אוהבת מלוכדת ומאושרת.

הזוית האישית

שחר: אני מאוד נהנתי במהלך התכנית, למדתי המון על סבתא שלי ואני אוהבת אותה המון…..

סבתא גילה: נהנתי והתרגשתי מאוד מהתוכנית, הייתה לי הזדמנות לספר לשחר על הילדות שלי והמשפחה שלי, אני מאמינה שמשפחה אוהבת ותומכת הואו הבסיס לחיים מאושרים. משפחה הנותנת כוח לעמוד בכל אתגרי החיים. אני מאחלת לשחר את כל הטוב שבעולם, תמיד אהיה בשבילה בכל דבר ובכל זמן.