מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הבית הנודד

סבתא וגל
בחצר ליד הכניסה לבית ברחוב הפלמ"ח 9
מחיים מבוססים בגרמניה לחיים צנועים מלאי עשייה בישראל

בעיר קסל שבגרמניה חיה משפחה יהודית אבא, אמא וזוג תאומים. הורים אלה הם במקרה סבא וסבתא רבא שלי ולטר ולילו. זוג התאומים – גדעון ואמתי, הינם הדודים של אבי.

השנים היו שנות השלושים המוקדמות. היטלר כבר היה בשלטון ומצב היהודים הלך ורע. מידי ימים פורסמו חוקים כנגד היהודים וחלקם החל להרגיש חוסר ביטחון רב והקרקע נשמטת תחתיהם. גם לילו וולטר החלו להתלבט ולא היו תמימי דעים כיצד לנהוג. ולטר עבד במשרה מלאה, לילו נמצאת בלימודי רפואה מתקדמים ולגדעון ולאמתי טרם מלאה שנה. לילו שהגיעה מבית ליברלי (חופשי) ולא דתי לא האמינה שדבר חמור יקרה ליהודי גרמניה. הכל יחלוף וישוב להיות כקודם.

grandparents

ולטר, לעומת זאת, היה ציוני נלהב ועמד על כך שהמשפחה תעזוב הכול ותהגר לארץ ישראל. המשפחה החלה להתארגן ובאותם ימים פורסם עוד חוק שאוסר על המהגרים לקחת אתם כספים. ולטר ולילו טכסו עצה ובסופו של דבר החליטו שולטר ייסע לארץ ישראל וירכוש מגרש בירושלים. כך הוא עשה. נסע לירושלים, רכש מגרש ולאחר מיכן ערך פגישות עם מהנדסים וקיבל מהם כתבי כמויות (כמות כל החומרים) הדרושים לבניית הבית. הוא חזר לגרמניה ומיד הזמין את כל החומרים ושלחם על סיפון שתי אניות לארץ ישראל. על האניות היה רשום: "בית דוקטור כץ".

המשפחה הגיעה לנמל יפו בחודש אפריל 1933. מאחר והנמל היה קטן האנייה לא יכלה לעגון ליד החוף וכדי להגיע לחוף צריך היה לעלות על סירות קטנות שנשלחו אל האנייה. הירידה מהאנייה הגדולה אל הסירות נעשתה באמצעות הכנסת התינוקות (גדעון ואמתי) לתוך סל נצרים וזריקתם לידי הסבלים שעמדו על הסירות הקטנות. המשימה עברה בשלום ומיד עלתה המשפחה לירושלים. יחד עמם היגיעה מטפלת גרמניה שטפלה בגדעון ובאמתי.

בירושלים החיים לא היו קלים כלל. צריך היה למצוא דירה צריך היה למצוא עבודה ופרנסה, צריך היה ללמוד את השפה ולפקח על בניית הבית החדש שנדד מגרמניה עד לארץ ישראל. ולטר שהיה עורך דין במקצועו נאלץ להסב את מקצועו ופתח חנות קטנה לבגדי ילדים במרכז ירושלים. החנות הפכה למקום מפגש לחברים, לעולים חדשים ולקונים. לילו שהתה בדירה אשר שכרו וטפלה בילדים.

לילו וולטר היו חובבי טבע וטיולים מושבעים החל מהשבת הראשונה לעלייתם יצא ולטר לתור את הארץ. הוא נסע ברכבת המנדטורית (הבריטית) מירושלים לביתר ירד שם ופגש מטייל נוסף שמאז ועד פטירתם טיילו מידי שבת ברחבי הרי יהודה. בינתיים, הלך ונבנה הבית והמשפחה מצפה לילד נוסף שנולד באפריל 1936 מספר חודשים לאחר מכן, עברה המשפחה לביתה החדש. בתקופה זו החלו המאורעות ובארץ שרר חשש וחוסר ביטחון.

הבית החדש היה מבודד, כביש טרם נסלל, תנים הסתובבו בכל האזור. לילו עמדה על כך שיירכשו טלפון ביתי על מנת לצקת תחושת ביטחון. 

house

בינתיים ממשיך ולטר בעבודתו כמוכר בגדי ילדים, אבל לא בא על סיפוקו. אהבתו לטבע ולטיולים חיברה אותו לקבוצה של מטיילים. הקבוצה נפגשה מידי שבת, תרמיל על הגב, מים במימיות והחלה לצעוד ברגל במסלולים ארוכים ומייגעים בהרי יהודה. מדי פעם היו יוצאים ליותר מיום ונשארים ללון מחוץ לבית. הבעיה הייתה שמלונות היו מעטים ויקרים והקבוצה התלבטה כיצד לפתור את הסוגיה.

ולטר, שהיה מנוסה בטיולים קצרים וארוכים בגרמניה חשב שכדאי לפתח אכסניות נוער בדומה לאכסניות שהיו קימות בגרמניה ובכל העולם. הוא יצר קשר עם אנשים שהתמצאו בתחום וביחד הקימו את אכסניית הנוער הראשונה. מאז שקע ושקד ולטר על הקמת אכסניות נוער נוספות.

משרד לא היה לאגודה וכל מי שרצה להירשם על מנת להיות חבר היה מגיע לחנות הבגדים הקטנה, ממלא שם טפסים וולטר היה חותם על פנקס החבר ושולח אותו אל החבר החדש. האכסניות היו צנועות הן במראה, הן בארוחות שהגישו למטיילים. אבל סיפקו מיטה וכל מה שנחוץ למטייל. 

hostel

בשנים הראשונות היה על כל מטייל לבצע תפקיד בתחזוקת האכסניה. למשל, הדחת כלים, טאטוא של שביל או ניקיון המלתחות. עם השנים התפתחה אגודת אכסניות הנוער (אנ"א)  וכיום יש למעלה משלושים אכסניות שחלקן מאוד מפוארות. לאחר נפילת יורם בנו של ולטר (האח של סבתא יהודית), בקרב כינרת בשנת 1955 נקראה אכסניית הנוער בכרי-דשא ע"ש יורם ולאחר פטירת ולטר הוסיפו את שמו גם כן לאכסניית הנוער כרי-דשא.

למרות המצב הביטחוני בארץ המשיכו ולטר, לילו וכל המשפחה שאליה נוספו עוד שתי בנות (סבתא יהודית בשנת 1939 ואחותה אמירה בשנת 1945) וכן קבוצתו לטייל מדי שבת.

katz-family

במקביל, כתבו ולטר יחד עם חברו מרדכי שוויד שפגש בטיולו הראשון ספר ובו מסלולי טיולים בהרי יהודה. שם הספר הר וגיא.

%d7%a1%d7%a4%d7%a8

 

בכ"ט בנובמבר 1947 הוכרז על הקמת המדינה ופרצה מלחמת השחרור. הבית שעדיין היה מבודד לגמרי שימש מטרה לצלפים ערבים משכונת קטמון הסמוכה. ולטר הפך להיות מפקד בהגנה והבית-לעמדה צבאית. לילו נרתמה לעזור בהכנת מאכלים לכל החיילים גדעון ואמתי התאומים, בני ה-16 היו קשרים  בין העמדות. המלחמה הסתיימה. הדרך הלא סלולה שעליה עמד הבית נסללה והרחוב קיבל שם: רחוב הפלמ"ח והבית מספר 9. 

soldier

עם הזמן הפך הרחוב לסואן ביותר לידו נבנה תאטרון ירושלים ומולו מוזיאון האסלם. בשנת 1987 נפטר ולטר ובשנת 2004 נפטרה לילו הבית ההיסטורי נמכר. למרות מחאות אגודות לשמירת המורשת ושכנים, נהרס הבית הצנוע ובמקומו נבנה בית ראוותני לצערה של המשפחה.

 

 

 

 

הזוית האישית

התלמידה (גל): אני אתחיל במילה שכל ילד אוהב: היה לי כיף! אני אהבתי את החוויה הנהדרת והחיזוק הבין דורי! נהניתי מאוד לעבוד עם  סבתא שלי ולכתוב אתה על המורשת שתעבור מדור לדור! אני מבטיחה שאעביר את סיפור המורשת! אני רוצה להגיד לסבתא שלי דבר אחד: אני אוהבת אותך!(:

המבוגר (יהודית): עברתי חוויה מיוחדת במינה עם גל נכדתי האהובה. זאת הייתה הזדמנות להיות ביחד ולשחזר ימים עברו. ימים לא קלים אבל מלאי עוצמה. גל היא שותפה מצוינת, יודעת להאזין , להיות אמפתית ולשאול את השאלות הנכונות.

מילון

מנדטורי
שלטון הבריטים בארץ ישראל

קשר
מי שמעביר ידיעות והודעות בין עמדות ההגנה

ציטוטים

”היזהר במקומות הקדושים לתושבי הסביבה. “

”אין לקטוף פרות, פרחים, או עלים מעצים קדושים. דבר זה נחשב בעיני הערבים כחילול הקודש “

הקשר הרב דורי