מאגר סיפורי מורשת

הבית היה תמיד מלא

סיפורה של רותי חיון 

 

נולדתי לפני קום המדינה ואני זוכרת את כל המלחמות שקרו במדינה בשנת 1946 בחודש אוגוסט. אני זוכרת את התקופה של הצנע, שהיו מחלקים תלושים לאוכל ולכל אדם היה תלוש והיה לו כמות של כל מה שהגיע בשבוע 100 גר' של בשר בשבוע.

 

גרתי בשכונת התקווה ברחוב קמואל מספר 65. הבית היה בקומה שנייה, בית גדול עם שלושה חדרים גדולים ומרווחים, הבית היה תמיד מלא היינו משפחה של שישה ילדים, חמש בנות ובן אחד וסבתא שלי גרה אתנו, כי היא הייתה עיוורת ואבא שלי עבד ופרנס את כולנו. אימא שלי הייתה בבית ודאגה לנו. לא הייתה מכונת כביסה, אימא שלי כיבסה ביד, לא היו כיריים, היו פתיליה ופרימוס. לא היה תנור היה סיר פלא ובסיר הזה עשו את כל העוגות. היו אופים רק בסיר פלא, לא היה חשמל. היו לנו פנסים שעבדו על נפט ואנחנו הארנו איתם בערב.

 

בתקופה מאוחרת יותר כשהייתי בת שבע, קיבלנו חשמל ואבא שלי קנה לנו רדיו .לא היה לנו מקרר והיה לנו ארון ושם היו מדפים והיה מדף אחד של מגירה והיינו קונים קרח ושמה כל המים של הקרח ירדולמגירה. החברות והאכפתיות של השכנים הייתה יותר ממשפחה, היינו מאוד מחוברים אחד לשני ותמיד היו אורחים בבית ואף פעם אימא לא כעסה כשבאו חברים. תמיד היה אוכל גם בשבילם ואימא הייתה אומרת :"איפה שיש אוכל לעשרה אנשים יכולים לאכול עשרים"

תחביב:

התחביב שלי היה לאסוף בובות מכל העולם. כשהייתי קטנה הייתי קונה בובות בארץ, אימא שלי תפרה לי בובות, היא הייתה רוקמת על הגרביים הישנות עיניים פה ואף הייתה ממלאה את זה בצמר גפן.זה היה התחביב "לעשות יש מאין" ולראות את השמחה והיצירה בכל דבר מסביבנו. לא טסנו או נסענו מחוץ לארץ. כשהתחתנתי והילדים גדלו נסענו לכל מיני מקומות בעולם, וגם אני בנסיעותיי, קניתי שם בובות וגם קיבלתי מחברות וממשפחה שנסעו למקומות שאני לא הייתי בהם, ככה שיש לי אוסף מאוד גדול.

התנדבות:

תמיד אהבתי לעזור לאנשים ומאז שיצאתי לפנסיה אני מתנדבת בכמה מקומות יד שרה אני מבשלת בארוחת צהריים ליומיים בשבוע. בביטוח לאומי אני מבקרת קשישות מההיבט החברתי, יש לי שלוש קשישות ואני עוזרת להן לבין חשבונות שהן לא מבינות אני מדברת איתן מתקשרת פעמיים שלוש בשבוע ומגיעה פעם בשבוע באופן קבוע אל כל אחת. אני שרה במקהלה שאנחנו מופיעים בפני בתי אבות.

משוב של הנכדה שירה:

המשפט המשמעותי שאני למדתי מסבתי "שהילדים שלך יעשו לך מה שאת עושה לי" משפט זה עבר בין הדורות והוא נאמר בתרבויות שונות, הכול מתוך כבוד והבנה הדדית.

אני מאוד נהנית עם סבתי , גם למדתי להכיר אותה הרבה יותר טוב ואת סיפור חייה. סבתי חושבת שהמפגשים האלה נהדרים, כך מכירים יותר טוב אחד את השני.

 

משוב של סבתא רותי:

אני למדתי להכיר יותר טוב ולעומק את הנכדה המדהימה שלי, שירה. אני ושירה, חושבות שהמפגשים מאוד תורמים לנו. אני חושבת שהמפגשים האלה נהדרים, כך לומדים יותר טוב אחד על השני ואני למדתי יותר על נכדתי המתוקה.