מאגר סיפורי מורשת

שכונת שבזי היום, נווה צדק. שכונת שבזי נמצאת במרכז תל-אביב חמש דקות הליכה לים. שכונה עם בתים נמוכים וצמודים. חצרות כניסות מקלחות מטבחים משותפים במלה אחת משפחה אחת גדולה מכולת ירקן מכבסה הכל בשכונה כל אחה"צ היה עובר איש עם מיכל נפט ומוכר עם הנפט היינו מחממים מים למקלחת לבישול ולכביסה כל בוקר היה עובר חלבן ומספק חלב אנחנו גרנו בדירה דיי גדולה חדר לילדות שהינו שש בנות בחדר אחד!!! שני ההורים אבא ואמא היו אנשים יפים האבא היה יפה תואר איש  חזק שהיה חייב לשמור על שש בנות יפות שכל הבנים התחילו איתן השכונה הייתה עם המון אהבה ונתינה לא היה מושג של שמרטפות ולא עוזרת כן הייתה כובסת.

אבי יליד חברון הייתה לו ילדות מעניינת הוא למד בחדר בשנת 1940 הוא עזב את ירושלים ועבר לנווה צדק (הבית בשבזי). הבית של הוריי היה בית פתוח לכל החברים. המשפחה הייתה מתאספת  כל יום שישי היה שולחן פתוח לעשרים איש. שבת בבוקר חמין לכולם שותים אוכלים וצחוקים. אמי הייתה השפית של המשפחה. כל המפגשים היו בבית הוריי. לאבי הייתה חנות לתיקון אופניים הפרנסה לא הייתה קלה. אבל הוא תמיד עסק בעבודת מזדמנות כי הוא היה בין היחידים שהיה לו רכב. בשנת 1946, הייתה מלחמה קשה הערבים מיפו ירו לכיוון תל אביב היריות  הגיעו עד לבית בשבזי היו הרבה פצועים, הבית בשבזי  הפך לבית חולים קטן ואז דלתות הבית הפכו לאלונקות החדרים לחדרי חולים ההורים שלי רצו ממיטה למיטה להרגיע ולחבק.

בשנת 1948 הוכרזה מדינת ישראל ואני נולדתי. הייתה השנה קשה להוריי היה חוסר במזון כל משפחה קיבלה תלושי מזון לפי הנפשות אבי היה מעביר מזון מיפו הוא היה מאוד אמיץ. חלב היו מספקים בהגבלה הייתה עוברת עגלה וסוסה שמכרו קרח ונפט לא היה טלפון. אנחנו למדנו בבית הספר לבנות אליאנס אני ואחיותי היינו בצופים הילדות הייתה בבית מאוד מאוד חמה ואוהבת היינו חברות טובות ועשינו כמעט הכל ביחד גדלנו הפכנו לנערות למדנו בתיכון בשנת 1963 הכרתי את בעלי (סבא של המקליד) הכרתי את חברי לחיים עד היום. הכרנו שהוא היה בן 17 ואני 14 הוא היה לפני צבא הוא עלה לארץ בשנת 1950 מטורקיה והוריו התגוררו באור יהודה. תהליך הקליטה בארץ לא היה קל לא פרנסה ולא מגורים הם קיבלו צריף במעברה של אור יהודה לאחר כ- 4 שנים הם עזבו ועברו לגור ביפו האמא עבדה מאוד קשה.

הם היו שניי אחים עבדו ולמדו בעלי עבד בנגריה בתל-אביב ואני עבדתי בחופש. וכאן התחילה האהבה הגדולה שלנו לא היה מקובל לצאת (דייט) בגיל כל כך מוקדם אבי היה מאוד קשוח בעניין היו לו שש בנות ולא הייתה קלה ההיכרות המוקדמת לא התקבלה בבית אחרי מספר חודשים בעלי התגייס לצבא ובא לחופש אצלנו בבית ההורים והאחיות נפלו בקסמו הוא היה חתיך ובחור מקסים הוא שירת בדרום כל יום חמישי היה מקבל חופשה מהצבא והוא היה מגיע לחופש לביתנו ובקושי פגש את הוריו. החברים שלנו גרו ביפו. היינו חבורה מאוד מגובשת בזמן השירות הצבאי טיילנו בכל הארץ אהבנו לרקוד כמעט כל שבוע התאספנו בבית אחר למסיבה. ככה חלפו להם השנתיים השתחררנו מהצבא אנחנו התחלנו לדאוג לעתיד ואני הלכתי ללמוד ובעלי לצאת לעבודה כדי לעזור כלכלית בבית. אחרי שהשתחרר מהצבא החל לעבוד וללמוד הוא  למד נגרות. לאחר שנה בערך נכנסה המדינה למיתון קשה בשנת 1966 ודוד חיפש עבודה וקיבל הצעה ללמוד לליטוש יהלומים ולקבל שכר קיום דוד קיבל את ההצעה והתחיל ללמוד והתגלה כמוכשר מאד בתחום. לאחר מספר שנים הוא הפך להיות לוטש יהלומים מבריק ומצליח ועשה חייל.

בשנת 1968 נשאנו ועברנו לגור בבת ים, עבדנו מאד קשה אך היינו מאושרים הקמנו משפחה שמחה ובשנת 1970 נולדה הבת שלי. השמחה גדולה ב הנכדה הראשונה אצל הסבא אצלנו היא היתה השישית כמובן החיים משתנים האחריות על גידול המשפחה משימה לא פשוטה סבא דוד עבד בנחישות כמובן לא היה קל גם אני יצאתי לעבודה. ב- 1972 נולד לנו בן שני. המשפחה מתרחבת והבית  הופך להיות קטנטן. יצאנו למטרה. מחליפים בית יותר גדול שוב לא קל משכנתא הוצאות גדלות פשוט מאתגר .

ב- 1973 פורצת מלתמת יום כיפור הפתעה והלם גדול. סבא מגויס שני תינוקות בבית סבא היה בדיוק בפתיחת עסק כעצמאי והוא מגויס כמובן הכל קורס.

בימים הראשונים לא שמעתי ממנו זה היה מתח לא פשוט בסוף כמובן נסעתי עם הילדים אל הוריי שם היינו כל האחיות. כעבור שבועיים קיבלתי הודעה שהוא מאושפז הוא הוכש ע"י עכביש צהוב… המלחמה הסתימה עם לא מעט קורבנות היה נורא בתקופה. הוא ישתחרר כעבור 80 יום ושוב גויס.

הימים עברו אספנו את עצמו וחזרנו לשגרה הכי קשה שלנו סבא היה בהפסדים לזכותו הוא לא נשבר הוא היה נחוש להתרומם הוא עבד נגד השעון מאוד קשה המטרה להתרומם. הייתה לנו מטרה ואכן הוא הצליח הוא פתח עסק מלטשה. עם שותף שהם ממש כמו אחים .והם יצליחו להתרומם. הם נסעו הרבה העסק שלהם היה גם בחו"ל בשנת 1978 נולדה הבת השלישית שלי אמא של כפיר המשפחה שלנו גדלה עברו השנים הילדים גדלו התחתנו והקימו משפחות גאווה שבעה נכדים אחד ישתחרר המשפחה שלנו זה הגאווה הגדולה שלנו.

הזוית האישית

חוויה מקסימה ראוייה להערכה.