מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי הוא הסיפור על סבתא יונהל'ה או בשמה המקורי, אנטלה (אמא של אמא שלי).

סבתי נולדה ב1941 בפולין בעיר קוסטופול, בזמן מלחמת עולם שנייה, ובזכות אמא שלה (אסתר מלכה), היא ושלושת אחיה ניצלו ועלו לארץ.

הסיפור שלנו מתחיל כאשר סבתא יונהל'ה הייתה בכיתה א', בבית יתומים בבן שמן.

כל הילדים שהיו עם סבתא היו ניצולים מהמלחמה, ולרובם היו משפחות בארץ. סבתא עלתה לארץ לפני אמא שלה, אשר הגיעה כמה שנים אחריה, מכיוון שדבר ראשון העלו את הילדים לארץ, ורק אחר כך את המבוגרים יותר.  איתרע מזלה שהיא עלתה על האוניה "אקסודוס אשר נתפסה על ידי הבריטים ואת כל המעפילים לקחו בשבי לקפריסין, לא שאלו אותה לגבי המשפחה שלה והיא עצמה כבר לא זכרה את המשפחה שלה. כשנגמרה המלחמה אמא שלה שמעה שאוספים את כל הילדים בברגן בלזן ומשם שולחים אותם לארץ, היא הביאה את סבתא, אחותה, ושני אחיה למקום. סבתא היתה בת ארבע כאשר אמא שלה שמה אותה בבית ילדים בברגן בלזן, בלי אחיה, ולא הגיעה לבקר אותה, מכיוון שהצוות ביקש ממנה לא לבוא לביקור, כי לסבתא היה מאוד קשה להיפרד ממנה.

לבית הילדים בבן שמן היו מגיעות חבילות לילדים, שהייתה להם משפחה בארץ, חבילות  שהמשפחות שלחו להם. בחבילות היו ממתקים ושוקולדים שרק הילדים אליהם הגיעו החבילות –  קבלו. סבתא הבינה שאם היא תמצא פרסים (ניירות מוזהבים), ג'ולות ודברים מיוחדים שהיו זורקים לפח, ותיתן למי שקיבל בחבילה שוקולדים, הוא יכבד אותה בשוקולד אחד.

יום אחד  הלכה סבתא לחפש בפחים, אשר היו מחוץ לבית היתומים, ולידה עצרה מונית. במונית ישבו נשים מגונדרות שדיברו אנגלית, אותן ליוותה אישה אשר הראתה ותרגמה לנשים. הנשים שאלו את סבתא מה היא עושה, סבתא שהייתה צעירה ותמימה, סיפרה להן למה היא מחטטת בזבל, אותן נשים ריחמו על סבתא ושאלו אותה מה היא רוצה, וסבתא שלי ביקשה בובה.

עבר  זמן רב, וסבתא שכחה מהכל. יום אחד  קראו לסבתא ברמקול, ובשרו לה שמחכה לה חבילה. סבתא היססה אבל הלכה לראות מה הגיע. כאשר היא נכנסה למקום בו נמצאה החבילה, היא ראתה קופסא גדולה עטופה בניירות. סבתא לא הבינה ממי החבילה וכשהסתכלה, ראתה את שמה מופיע על החבילה: אנטלה. החבילה נשלחה  מאמריקה. היא נזכרה בנשים המגונדרות, היא פתחה במהירות את החבילה, וגילתה שבתוך החבילה יש בובה יפיפייה. בובה זו מלווה את סבתא מאז ועד היום והייתה האוזן הקשבת שלה והחברה שלה בתקופות קשות.

סבתא יונהל'ה והבובה

סיפורן של תמונות 

התמונות של סבתי בילדותה, התפרסמו בעיתון התפוצות בשפה האנגלית ובשפת היידיש.

עיתון זה יצא באמריקה אל יהודי ארה"ב שיראו במו עיניהם, לאן ואל מי מופנית תרומתם, ועד כמה הכסף עוזר להצלת יהדות אירופה שנותרה בחיים, ולהצלת ילדים יהודים אבודים ללא קורת גג וללא משפחה.

תרומתם הייתה עצומה לחייהם של אלפי ילדים ובני נוער להביא אותם למדינת ישראל בשנת 1948.

תמונת שני הילדים היושבים על הגדר הכפילה את סכומי הכסף שתרמו יהודי ארה"ב.

סבתי בילדותה

תמונת שני ילדים היושבים על הגדר – הילדה זו סבתי.

שיר שסבתא כתבה בעקבות התמונה:

שני ילדים על גדר יושבים,

שני ילדים מטופחים ויפים,

עד לא מזמן – הם, לא היו,

עד לא מזמן – את אור השמש לא ראו.

שני ילדים על גדר

ואלוהים?

הזווית האישית

הסבתא יונהל'ה, והנכדה ניב, אסתר מלכה, השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי , בשנת תשפ"א – 2021 בבית ספר אפיקי ירדן, בקיבוץ אפיקים.