מאגר סיפורי מורשת

הקדמה: שמי מיה כץ, נולדתי בקיבוץ חצור בשנת 1950, להורי נחמה וזאבל'ה כהן בקיבוץ חצור. אמי, נחמה מירקין הייתה אלחוטאית-קשרית סודית ב"מצפה גבולות" שבנגב, בין השנים 1943-1946. את "מצפה גבולות" הקימה מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, בתגובה על ההחלטה שלא לאפשר ליהודים להקים עוד ישובים בארץ. הסוכנות הטילה את האחריות על חברי גרעין השומר הצעיר (ארצי ישראלי ג'). הסוכנות החליטה על הקמה של שלושה מצפים: מצפה גבולות, מצפה רביבים ובית אשל. המטרות להקמת המצפים היו: – הצורך לבדוק את תנאי האקלים בנגב, להתנסות בגידולי חקלאות וחיי ישוב. – האם ניתן ליצור קשרי ידידות עם השבטים הבדואים שחיו באזור. – האם יהיה אפשר לקדוח בארות מים ומה תהיה רמת מליחותם. – איזה גידולים ניתן לגדל על אדמת הלס המדברית.

הסיפור:

הקמת מצפה גבולות בנגב. בערב פסח בשנת 1943, יצאו שלוש מכוניות עם 12 בחורים שידעו כיצד להשתמש ולהילחם בנשק, למבצע מסוכן. לא הבריטים ולא התושבים הערביים שחיו בסביבה ידעו עליו. הוטל עליהם להגיע באותו לילה ולבנות מחנה ראשוני 35 ק"מ דרומית לעזה. לאחר חודש של בניית המצפה הקטן ויישובו, נשלחה בחורה אחת אל המצפה במסווה. היא באה כמומחית לגידול ירקות. זאת הייתה אמי נחמה, אחרי שעברה קורס אלחוטאיות. היא הגיעה עם מכשיר סודי (שאסור היה לאף אחד מהבחורים לדעת על קיומו). בתקופה זו, בה הקימו שלושה מצפים בנגב תפקידה של אימי היה ליצור קשר אלחוטי בין שלושת המצפים שלוש פעמים ביום, על מנת לוודא מה מצבם ולדווח למרכז הארץ. מכשיר האלחוט נטען עם מצבר של מכונית ושלח אותות "מורס". נחמה אימי הייתה מוציאה את המכשיר בסודיות, כשתצפיתן שומר מהגג ומוודא שאף אחד לא מתקרב ולא מגיע למצפה, ואז יוצרת את הקשר עם מצפה רביבים ומצפה בית-אשל – מעבירה תשדורות ומפענחת אותם.

דגם של מצפה גבולות. הדגם מוצג בארכיון קבוץ חצור.

במשך היום הקימה נחמה גן ירק (שהושקה עם מים מהמטבח והמקלחת) בו בדקה מהם הגידולים העדיפים בתנאי המדבר. כמו כן הייתה אחראית על ה"תחנה המטאורולוגית" שרשמה במדויק את תנאי המדבר מבחינת: טמפרטורות, רוחות, גשם וטל שירד בלילה והצטבר לטיפות על פני לוחות מתכת. את כל פרטי הבדיקות שאספה, שלחה לפרופסורים באוניברסיטה העברית שערכו מחקר על היתכנות יישוב הנגב.

נחמה אמי, שהייתה אישה מאד אמיצה, העדיפה להשתתף בתורנויות השמירה בלילה עם רובה על הכתף במקום תורנויות מטבח. היא שהתה במצפה שלוש שנים רצופות (אף שבמשך הזמן הייתה תחלופת אנשים ואף הצטרפו עוד בחורות).

תפקיד חשוב נוסף היה לאימי. היה לה כל חייה כתב יד יפה באופן מיוחד, קריא ומסודר מאד. היא קבלה על עצמה לכתוב במשך שנתיים רצופות את עלון המצפה "בצל הצאלים" בכתב ידה, שדיווח על כל מה שקורה שם. העיתון היה נתלה במצפה ואחר כך הועבר לראשון לציון, מקום בו שהתה כל חבורת הצעירים של הקבוץ העתידי.

נחמה הייתה בארץ ללא משפחה (חוץ מאחיה שחי בתל אביב). כל משפחתה נשארה בפולין בעיר וילנה, ולא היה לה כל קשר איתם עקב מלחמת העולם השנייה. היא קיוותה כל הזמן שיגיעו לישראל. ובעזרת מאמציה עכשיו, יקומו עוד ישובים לקליטת העלייה מאירופה. אך כל משפחתה הענפה, נספתה בשואה. נחמה אמי, נקראה בזמנו – "האישה הראשונה בנגב", והייתה מאד גאה בתואר זה. מבחינתה היא עשתה את המיטב והמירב להקמת הארץ.

כעבור שלוש שנים החליטו מוסדות ההתיישבות להפסיק את ההתיישבות במצפה "גבולות", מפני שלא מצאו מים מתאימים לשתייה. נחמה מאד נקשרה לנופי המדבר בתקופה זו וקיוותה שהקיבוץ העתידי יקום שם, אך הוחלט שחברי גרעין הקבוץ, שגדל בינתיים והתווספו לו ילדים רבים, יקים קיבוץ על "גבעת הרוחות" ליד אשדוד – הלא הוא "קבוץ חצור" בו נולדתי ובו נולדו ילדי ונכדיי.

הזוית האישית

סבתא מיה: הייתה לי חוויה לעבוד איתך, לספר את הסיפור החשוב על אימא שלי במיוחד כשעולה הסדרה החדשה פלמ"ח, כל מה שרואים שם היה באמת והסיפור הוא סיפור של דור ההורים שלנו שהקימו את המדינה.

מעיין: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא ונהניתי לשמוע את הסיפורים על סבתא רבתא נחמה, עד כמה היא הייתה מוכשרת.