מאגר סיפורי מורשת

שמי אור דיגמי, לקחתי חלק השנה בתכנית הקשר הרב דורי והזמנתי את סבתי גולדי דיגמי להשתתף עמי בתכנית.

סבתא גולדי מספרת

נולדתי בשנת 1958, בעיר נס ציונה לבית משפחת כדורי. כל השנים גדלתי בידיעה שיש לי אחות מאבא שנמסרה לאימוץ.

לפני 20 שנים החלטתי לחפש את האחות האבודה. הגעתי למחלקת הרווחה וסיפרתי את סיפורי וכמובן שהבאתי עמי את כל הפרטים שיעתי כמו: שמות, תאריכים, מקומות ועוד…  הייתי בשתי פגישות בהם מסרתי את כל פרטי המידע שהיו ברשותי. לאחר שני המפגשים נאמר לי שהם איתרו את אחותי, אולם עלי להמתין ולחכות להתפתחויות.

הסתבר שאחותי חיה בידיעה שאביה נפטר לפני הרבה שנים ולכן היא  "הרימה ידיים" ולא המשיכה לחפש. כאשר יצרו עמה קשר, בעקבות פנייתי ללשכת הרווחה, ונודע לה שאני, אחותה מצד האבא מחפשת אותה, היא ביקשה להיפגש איתי. ממשרד הרוווחה נאמר לה שזה לא כל כך פשוט וזה צריך לעבור הליך משפטי, תוך שיחה עמה הם פלטו שהמקרה היה בנס ציונה עיר שבה היא גדלה וגם אני.

למעשה, גדלנו באותה עיר כל השנים ולמדנו בבתי ספר שונים. אחותי לא יכלה לחכות לכל התהליך המשפטי, כמו שנאמר לה בלשכת הרווחה והיא רקמה תוכנית.

היא הגיעה לאחד מבתי הקפה הכי ותיקים בנס ציונה ושאלה אנשים שונים מותיקי המקום, אם שמעו על המקרה שקרה לה לפני שנים רבות, כך בדקה וחקרה, עד שלבסוף התשובות הובילו אותה למשפחה שלנו. היא היגיע לאח שלנו שיש לו עסק בנס ציונה.

היא היגיע לעסק של האח שלנו, אולם באותה שעה, אחי לא היה במקום, ובן דוד שלנו שעבד בעסק שם, שאל אותה לרצונה. אחותי אמרה לו שיש פגישת מחזור בבית הספר והיא למדה בעבר עם האחות של הבוס שלו. הבן דוד, שהיה אז בעסק, שמח לתת לה את כל הפרטים שלי: שמי, מספר הטלפון ומקום מגוריי.

אחותי התקשרה אליי ולא הזדהתה כאחותי, אלא ביקשה להיפגש עמי בטענה שהיא שמעה על החיפוש שלי ויש בידה אינפורמציה על החיפוש שלי. לבי רטט והייתה לי הרגשה שמדובר בה.

המפגש היה מרגש מאוד ומאז אנו אחיות וחברות הכי טובות.

הזוית האישית

אור דיגמי: אני נהניתי לשמוע את סבתא מספרת את הסיפור על איך שהיא מצאה את אחותה האבודה.