מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

האומגה בין מגדל דוד לאבו תור

נעמי הרוניאן ואגם אפק
נעמי בצעירותה
שנות ילדותי הראשונות בירושלים

שמי נעמי ואני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי זו השנה הרביעית.

שנות ילדותי הראשונות בירושלים

עליתי לארץ עם הורי בשנת 1949 לשער עליה משם המשפחה עברה לירושלים, מספר שנים גרנו בירושלים. גרנו בשכונת שמעה (שנקראת גם גיא בן הינום) החיים היו לא קלים. הורי חיו בטבריז ברווחה כלכלית גבוהה ובארץ הגענו למצב של כמעט עוני. אך יחד עם זאת זכורה לי ילדות כיפית וחוויתית, הורי אפשרו לנו את החופש והעצמאות.

זכור לי במיוחד "משחק" שנהגנו לשחק, מעין מתקן אומגה שבנינו לעצמינו, כיום אני מבינה שממש סיכנו את חיינו. בין מגדל דוד ובנין שהיה בכביש העובר לאבו תור היה כבל תלוי באוויר. אנחנו כילדים היינו לוקחים רצועת פח גדולה מלפפים במעגלים ומניחים על הכבל, מחזיקים משני הצדדים ומתגלשים עד המקום שהרגלים הגיעו לאדמה. זה הרעיש כמו טיסת מטוס. גרם לנו לאושר רב, היה לנו הרבה אומץ ולא פחדנו כלל.

סיפור נוסף שזכור לי היטב

באחד הימים חליתי (מרפאת קופת חולים הייתה באבו תור) אמי שלחה אותי עם חברות למרפאה, בדרך עברנו ליד אותו בנין  שנהגנו ל"החליק" אליו. חברותיי שהיו גדולות ממני זרקו אבנים על הבניין. הן ברחו ואני כילדה שהאמון שלה היה מאוד גדול במבוגרים החלטתי לא לברוח, גם אם הייתי מחליטה לברוח לא הייתי מצליחה כיוון שלא הרגשתי טוב . יצא מהבניין אדם והחליט שאני צריכה לתת את הדין על מה שקרה (זריקת האבנים). באזור המסוים הזה הייתה חומה בנינו לירדן, האדם החליט לזרוק אותי מעבר לחומה. הייתי מאוד מפוחדת והתחלתי לצעוק שלא עשיתי כלום. אך הוא בשלו, לא הסכים לוותר לי ורצה לזרוק אותי מעבר לחומה.

את צעקותיי שמעה אשה בשם רומיה שישבה תמיד בשער הכניסה לתחנת הרכבת שהייתה שם. רומיה הייתה אישה נכה ובהליכתה הצולעת הגיעה אלי כדי לעזור לי. היא משכה אותי מידיו ובנוסף הטיפה לו מוסר באמון באדם. למחרת חששתי ללכת מהבית וגם התגלתה אצלי מחלת החצבת.

תמונה 1

שלג בירושלים

זיכרון נוסף מירושלים הוא שנה מושלגת. על אף שבאנו ממקום שהיה שלג בחורף שלפעמים הגיע לגובה של כמה מטרים. השלג בירושלים היה חוויה מרגשת ועוצמתית.

חגים בירושלים

החגים בירושלים היו מיוחדים גם הם כל חג וסימניו. ביום האחרון של פסח נהגנו לצאת לשדות עם כל האוכל וסמובר (מיחם שמדליקים עם פחמים להרתחת המים לתה). קראנו לפיקניק הזה סייר (בשפה שלנו זה פיקניק).

החיים בירושלים

בזמן החיים בירושלים, ההורים לימדו אותנו איך להכיר ולזהות צמחים אכילים. אנחנו קטפנו את הצמחים הללו ואימי הכינה מהם תבשילים. בתקופה שגרנו בירושלים כל דבר היה עם קופונים.

היה מאוד קשה להשיג הכל ולכן הידע של הכרת הצמחים וקטיפתם להכנת תבשילים עזר לנו לעבור את התקופה בירושלים.

לימודים

בירושלים למדתי בבית הספר דתי, הורי היו מאוד דתיים.  פעם בשבוע הלכנו ברגל לחווה חקלאית לעבודת גידולי ירקות ולמידת טבע. ההליכה הייתה מאוד מעניינת וחוויתית . המורים היו מאוד טובים וניסו להקנות לנו כל מה שאפשר .

המעבר מירושלים למושב בחבל התענ"ך היה מאוד משמעותי, מבית ספר דתי עברנו לבית ספר חילוני. מאחר ובהתחלה המורים גם הם היו עולים כמונו, הם לא הקנו לנו הרבה ידע אולם הם הקנו לנו הרבה ערכים של התנהגות בבית הספר, לאחר מספר שנים צוות המורים התחלף. הגיעו מורים ילידי הארץ בוגרי הדסים ואז הכל השתנה.

כשהייתי בכתה ט' השתתפתי בהצגה על נעמי ורות המואביה , וקיבלתי הרבה מחמאות על המשחק שלי מכל האנשים שצפו בי.

הזוית האישית

נעמי: אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי זו השנה הרביעית. בשנה הראשונה תיעדתי סיפור עם נכדתי לירז וסיפרתי על עבדתי בחקלאות והופעתי בסרט, לירז הייתה בכיתה ו' ועברה לחטיבה אך אני מאוד רציתי להמשיך ולתעד סיפורים נוספים והמשכתי להשתתף עם "נכדים מאמצים" מבית ספר צליל.

בשנה השנייה השתתפתי בתכנית יחד עם נתנאל צליל, נכדי המאמץ, סיפרתי על היכרותי עם ראובן גרידי – קרוב משפחתי אשר מצא אותי בעקבות הסיפור שהעלתי לבית התפוצות בשנה הראשונה.

בשנה השלישית השתתפתי בתכנית יחד עם נכדתי שירז וסיפרתי את מסע החיים של משפחתי.

השנה אני מתעדת את סיפור שנות ילדותי הראשונות בירושלים יחד עם נכדתי המאמצת אגם המקסימה.

אגם: נהניתי מאוד להשתתף בתכנית עם נעמי, היה לי מאוד מעניין לשמוע את סיפוריה ולהיפגש איתה במפגשים.

מילון

סמובר
שזה מיחם שמדליקים עם פחמים להרתחת המים לתה

ציטוטים

”למידת התנך כל כך חשובה מבחינת הקניית ערכים משמעותיים לחיים.“

הקשר הרב דורי