מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

האהבה לתיאטרון

כאן אני מציגה את המשקפת שעברה בירושה..
אני בילדותי
סבתא תמרה, עלתה לארץ מבלרוסיה. אהבה לשחק בהצגות תיאטרון. מה הפלא שהחפץ שעובר אצלה בירושה הוא משקפת להופעות תיאטרון?

ילדות

נולדתי במינסק, בשנת 1950 שהייתה עיר הבירה של בלרוסיה. ובלרוסיה היתה אחת מחמש עשרה הארצות שהיו בברית המועצות אז. יש לי עוד שלושה אחים ואחות אחת. אבא שלי עבד במפעל שבו ייצרו טרקטורים ואמא שלי היתה בבית עם הילדים.

כשאני הייתי קטנה, אהבתי מאוד לשחק בחוץ עם החברים שלי, אנחנו היינו משחקים במשחקים קבוצתיים, היינו משחקים מסירות בכדור פינג פונג בדמינטון ועוד… אני ועוד הרבה בנות אהבנו לקפוץ על חבל. בבית היינו משחקים עם כל המשפחה בכל מיני מישחקי שולחן כמו דמקה, שחמט, דומינו, לוטו ועוד… כי פעם לא היה לנו מחשבים, טלפונים סלולרים וכל המכשירי חשמל שיש היום, ולדעתי פעם היה יותר טוב בלי כל המכשירים כי אז כולם היו מתקשרים עם כול מי שהיה מיסביבנו ולא היינו כל אחד עם הטלפון שלו.

אני אהבתי ללמוד היסטוריה וגאוגרפיה ועד היום אני אוהבת לטייל ולראות מקומות עתיקים ולטוס למקומות שונים בעולם. בית הספר שלי היה גדול מאוד, היו לו ארבע קומות הוא היה עשוי מלבנים כולו. היתה לו חצר גדולה והיה בה אולם ספורט ואולם טקסים. בבית הספר שלי היו את כל הכיתות מכיתה א' עד כיתה י'.

עלייה

בשנת 1991 עלינו לארץ מברית המועצות לשעבר. העלייה לא היתה קלה. היינו צריכים להיפרד מכל  הקרובים והחברים ולעזוב את הבית ואת הלימודים של הילדים. לפני שעזבנו, עשינו מסיבת פרידה עם כל החברים והקרובים והיישר מהמסיבה כולם הגיעו איתנו לתחנת הרכבת כדי להיפרד. בהתחלה נסענו ממינסק לוורשה ברכבת. בוורשה בקשו אותנו אנשים מהסוכנות ומה שמאוד הפתיע אותנו זה שעם הסוכנים היו גם שומרים עם נשקים. הם לקחו אותנו לסניף סוכנות בוורשה שם הם נתנו לנו לאכול ולנוח כמה שעות עד שהמטוס יגיע ואחר כך טסנו לתל- אביב. ושם בשדה התעופה בן גוריון היו המון עולים חדשים, אולי כמה אלפים.. וחיכינו כמעט עשר שעות עד שקיבלנו תעודת עולה ונסענו אחר כך לבת ים. שם גר דוד של בעלי ששמו גירש ליבשיץ, הוא חי עם הבת שלו פני ועם המישפחה שלה, הם קיבלו אותנו בשמחה. הם גם היו עולים חדשים אבל הגיעו לארץ 8 חודשים ליפננו, ובישבילנו הם כבר היו ותיקים. אנחנו התגוררנו אצלם חודש שלם עד שהשכרנו דירה.

הדירה הראשונה שהשכרנו היתה בבת ים ושם התגוררנו שנתיים, אחר כך קנינו דירה בקריית גת ועד היום אנו חיים בעיר היפה הזאת.

איך הכרתי את סבא מרק?

אני למדתי במכללה ופעם אחת היתה שם מסיבה ואחד מהידידים שלי הביא את חברו למסיבה שלנו שזה בעצם היה מרק בעלי, ככה אנו התחלנו להכיר אחד את השני והתחלנו לדבר. אחרי כמה חודשים מרק בעלי התגייס לצבא ולפני שהוא היתגייס הוא עשה מסיבה עם חברים כי הוא לא הולך לראות אותם הרבה זמן, פעם בצבא של ברית המועצות אף אחד מהחיילים לא היה יוצא לחופש אפילו פעם אחת הם נישארו בצבא בלי ליראות את המשפחות ואת החברים שנתיים שלמות. אז כשהוא עשה את המסיבה הוא הזמין אותי גם. לאחר שהוא חזר מהצבא ולא ראיתי אותו או תיקשרתי איתו המון זמן. הוא התקשר אלי והזמין אותי לסרט איתו.

מאז התחלנו להיפגש במשך שנה שלמה ואחרי שנה בחתונה של חברים שלנו הוא אמר שהוא אוהב אותי ורצה שאנחנו נתחתן ואני עניתו לו כן, לאחר שלושה חודשיים התחתנו וזה יצא בתאריך 5 ביולי בשנת 1974. ומאז עברו ארבעים ושלוש שנים ועד עכשיו אנחנו ביחד ויש לנו שתי בנות וחמישה נכדים והמשפחה שלנו מאוד קרובה ובקשר טוב וכולם אוהבים אחד את השני.

גילגולו של חפץ

כשאנו התכוננו לעלות לארץ ישראל אז היתה לנו בעיה גדולה כי לא היינו יכולים לקחת הרבה חפצים ודברים יקרים לנו שעברו מדור לדור מכיוון שאנו היינו יכולים לקחת רק קצת חפצים בגלל שהייתה לנו כמות מסוימת של משקל שהיינו יכולים לקחת איתנו, אבל בכל זאת לקחנו כמה דברים יקרים לליבנו. אחד מהדברים שאני לקחתי זה תיק קטן עם משקפת קטנה לתאטרון שאמא שלי נתנה לי שזאת בעצם סבתא רבתא של אמילי, אמא שלי היתה הולכת איתה לתאטרון והיא אחר כך מסרה לי את זה. אני מאוד אהבתי את התיק כיוון והוא היה יפה מאוד וגם שימושי, אולי מתישהו אמילי תיקח גם את המשקפת שלי איתה להצגות…

תחביב

מגיל שבע התחלתי לאהוב את החוגים: ריקוד, שירה תאטרון וחוג נגינה שבו ניגנתי באקורדיון. החוג שאני רוצה לספר אליו הוא תאטרון. את החוג הזה אני הכי אהבתי. היתי בחוג תאטרון הרבה שנים עד שעליתי לארץ בשנת 1991. בחוג זה עשינו הרבה הצגות והופענו מול מבוגרים וילדים, אנו גם נסענו למקומות שונים כמו: לתחרויות, לבתי ספר, מתנסים, ונסענו לערים שונות להופיע עם ההצגות שלנו. ההצגה הראשונה שהייתה לי זה היתה הצגה ששמה היה 'בילבי' ואני הייתי השחקנית הראשית 'בילבי'.

הבנות שלי, אנה וקטי אמא של אמילי גם להן היו תחביבים בילדות. אנה הבת הבכורה שלי היתה בחוג בלט ובחוג נגינה – היא ניגנה בצ'לו, וקטי הבת הקטנה שלי הייתה גם בחוג בלט וגם בחוג נגינה והיא ניגנה בפסנתר. גם הנכדים שלי מאוד אוהבים חוגי ריקוד שירה מוסיקה ועוד חוגי ספורט. למשל אמילי עכשיו בחוג ריקוד, אנגלית, צופים, ועוד חוגי ספורט…

הזוית האישית

תמרה מספרת לאמילי את סיפורה בתכנית הקשר הרב דורי.

מילון

צ'לו
כלי נגינה ממשפחת כלי הקשת, שמנגן לרוב את תפקיד הבס. הוא משמש אף כחלק מהרכב קאמרי, וכמו כן ככלי סולו.

ציטוטים

”אני אהבתי ללמוד היסטוריה וגאוגרפיה ועד היום אני אוהבת לטייל ולראות מקומות עתיקים“

”לפני שעלינו, עשינו מסיבת פרידה עם חברים ואחריה כולם הגיעו איתנו לתחנת הרכבת כדי להיפרד.“

הקשר הרב דורי